אני אוהבת להכנס לכאן. במשך השנים הכלוב הפך למקום בו אין פקחים והפריקה נוחה.
בעיקר בגלל שאני מרשה לעצמי להרגיש פחות אשמה ופחות מטונפת בכל הנוגע לסקס (ולסוג הסקס).
עם השנים למדתי להבין את המקום הנמוך הפתאטי העלוב המפוחד והרעב שבי. המקום הכמעט אוטומטי שמתעורר לנוכח כל רגש.
מה שהתחיל כמנגנון הגנה זמני הפך לאוטומט בגוף ובראש והחיים כמקרן - מה שבפנים מתרגם לחיים שבחוץ.
עם השנים למדתי להתיחס לכלוב כמשרת הצרכים האישיים שלי. באה כותבת קוראת מקשקשת, הכל בתנאים שלי.
אבל בזמן האחרון אני מרגישה שאני הולכת בשדה מוקשים. קוראת דברים שמחרמנים אותי מצד אחד ומצד שני נכנסת לפלונטרים בגלל הרגשות שפוסטים/גיפים/אנשים מעוררים בי.
תחושת הגועל שוטפת אותי מבפנים החוצה ואני לא מצליחה לברוח מעצמי.
אני מניחה שבסופו של דבר אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
תמיד כשיוצא שאנחנו לא מדברים שבוע שבועיים אני מתאפסת על עצמי ומבינה כמה האינטראקציה ביננו חולנית וקשה.
כל סיפורי הסבתא שאני מספרת לעצמי על כך שהכל בתנאים שלי והכל אחלה בחלה מתחילים להתפורר ואני מבינה מול מה אני עומדת.
אני יודעת למה אני מתקשה לשחרר. לחיות בעולם שבו לא יהיה יותר מענה למקום הנמוך המפוחד והרעב שבי זה באמת להשאר עם עצחי מול עצמי בעירום הכי ערום, בפגיעות שיא בלי המוצצי ובלי שמיכת ההגנה.
אני מתקשה כי אני יודעת שאתה האחרון שארשה לו.
בחזרה לנקודה - הכלוב.
מצד אחד בא לי רפש וזוהמה. מכירה את זה טובה בזה (עם השנים רק במינונים).
מצד שני מבינה את המקום המאוד עצוב ממנו זה נובע.
מצד שלישי אין לי בעיה עם זה שדברים מסויימים מחרמנים אותי (לצפות בפורנו הארדקור) (כל עוד אני לא המושא הפיזי של מה שקורא שם(
מצד רביעי מעגל האיבה שנוצר כשמשהו בי מעביר קו בין החרמנות לעצב.
מצד חמישי, מעולם לא אמרתי לאף גבר - רע לי פשוט תחזיק אותי ותאהב אותי כי עכשיו אני צריכה הכי.
מצד שישי אני אוהבת שאונסים אותי מחפיצים אותי משפילים אותי מסרסרים אותי דופקים לי מכות רצח וגורמים לי לבכות.
מצד שביעי כשאני נזכרת בזה כשאני צלולה אני נרתעת נגעלת ובא לי למות.
מצד שמיני, כמה מסובך כל השיט שאני מנסה להסביר לעצמי? כאילו, לא די כבר???
אני שונאת כשמתייחסים להתנהגויות לא רצויות כמו מחלות. המשפט ״זה מחלה״ כל כך מגמתי ולא קשור.
התנהגות כפייתית ולא רצויה (כגון שימוש בסמים/אלכוהול/סקס) עלולה לגרום למחלה פיזית אבל המקור שלה הוא לא מחלה. מחלה הוא התוצאה.
בקיצור.
אני מפחדת.
לעסתי את עצמי ובא לי להקיא.
