לפני 5 שנים. 28 בדצמבר 2018 בשעה 20:14
יש לי קטע עם ציפורניים. אני מאריכה מטפחת מניקור שילאק, מצטלם יפה כשהאצבעות ליד ברפרוף או בתוך הכוס.
ואז ברגע אחד אני מכניסה את האצבעות לפה ועד הבשר.
כאילו שום דבר כבר לא משנה.
ואני מסתכלת על הידיים המיניאטוריות שלי שנראות עוד יותר קטנות כשאין ציפורניים ארוכות וטוב לי בלב.
ככה נקי לא מתימר. פשוט.
אפשר לעשות הכל עם הידיים ולא לפחד לשבור ציפורן או להרוס את הלק.
ככה מרגיש לי עם החיים.
אני עושה, מתאמצת. מתלבשת. מתאפרת. מטפחת. מתחזקת. ואז ברגע אחד המתח יורד אני מרשה לעצמי להפסיק את המרדף את השקר את הטיוח. עד הבשר.
אבל אף אחד לא מתרגש מציפורניים.
זה ממש לא באותה רמה של לגלח את הראש.
זה קרה לי פעם אחת. גם במסווה. ועדיין פאקינג קרה.
אף אחד לא מתרגש מציפורניים. זה לא מספיק דרמתי.
