סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Life Is Bliss

כְּשֶׁהַחֵךְ טֶרֶם קָבַע אִם הַטַּעַם טוֹב אוֹ מַחְלִיא וְהַפֶּה נִפְתָּח שׁוּב וָשׁוּב לְהָכִיל
לפני 5 שנים. 27 ביולי 2019 בשעה 14:54

אתמול לפני השינה זה הכה בי. 

פתאום שוב עלתה בי ההרגשה.

זה מסתדר עם הנסיבות הפעם. אבל. אני שמה לב שההרגשה הזו מוכרת. הרבה לפני הנסיבות הנוכחיות. 

וזה עולה בי כמו תורן שוב ושוב. 

ואז אמא מספרת לי בדרך אגב כזה בתזמון (?) על איך מארק היה מתעלל בי. אני אקשיב לה ואחפור. אבל אני מאמינה שזה יותר ישן מזה. 

מי לעזאזל רצה להשמיד אותי? 

זה כל כך עמוק בתת המודע שלי. וכי למה? 

לא יודעת מה איתכם, אם אתם מדמיינים את עצמכם מזדקנים ותוהים איך תמותו אבל כל פעם כשאני חושבת על הסוף שלי איכשהו זה תמיד מידי מישהו. בדמיון שלי זה תמיד נגמר ברצח. שלי. 

 

 

פשוט אורי​(שולט){-GODESS-} - ואוו.
מעולם לא חשבתי להירצח.
זה עושה אותי אופטימי או פסימי?
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י