לפני 5 שנים. 29 ביולי 2019 בשעה 22:01
לא באמת מאמינה למילים שלך.
אני מאמינה לקול שלך. למבטים. לחכה שאתה זורק עמוק לתוך דלי הצרכים שלי.
מגניב אותי שאתה עדיין מסוגל לתפעל אותי. על יבש.
אתה הולך בי כמו חיה בחושך אבל יודע בדיוק לאן לפנות. איפה לעצור. ומתי לקרא לעצמך ״הילד שלי״.
כי אם כבר להוולד לעולם הזה, אז גם אני הייתי רוצה להוולד לעצמי.
אני מספרת לך שאני מפחדת. אתה מבטיח שאף אחד לעולם לא יפגע בי. ויודע שעכשיו יש לך את כל הזמן שבעולם לשבת בנינוחות להתרווח.
אני יודעת שכל האפל הזה בעיקר בתוכי.
ואני גם יודעת כמה יפים ותמימים שליחיו.
אלה שחוצים אותנו. הכי.
איפה המילים שכתבתי על זה?