הייתי בת ארבע עשרה נראה לי. איכשהו התגלגלתי ללמוד באולפנה ושם פגשתי את נטשה. היא ניסתה להתאבד ומאז ההורים שלה הרשו לה כל שעלה על רוחה. בעצם אני זוכרת רק אמא וסבא. לא זוכרת שאי פעם פגשתי את אבא.
היינו מגיעות אליה אחרי בית הספר ומקשיבות למוזיקה ברוסית. בין היתר הייתי מתפעלת מיכולת האיפור שלה ומהסטוקים שהיו לה מהכל.
היא לימדה אותי לשתות. ככה באמצע היום. פשוט לשתות.
היינו יושבות בחדר מעשנות ומורידות שוטים של וודקה. לפעמים טקילה.
אמא שלה הייתה נכנסת מדי פעם ושואלת אם אנחנו צריכות משהו. פעם אחת היא נכנסה והתפעלה מהבקבוק שבדיוק הורדנו. יצאה מהחדר וחזרה עם כוסית, קחי נטשה תמלאי כוסית לסבא. לא נראה לי שהוא אי פעם טעם את זה.
יום אחד נטשה הזמינה אותי למסיבת בית אצל מישהו שהיא מכירה. בוגרת ועצמאית חשבתי את עצמי והחלטתי להתלוות אליה למסיבה.
ההורים שלו לא היו בבית והוא החליט להזמין חברים. הדירה הייתה צפופה ואנשים התחילו לזרום. רוסים. רוסים בכל מקום. רקדנו לצלילי קלטות הלהיטים הגדולים של רוסיה בזמנו, ושתינו. כמה שתינו.
באותו הערב הכרתי את אלכס. או אלכסיי? לושה? סשה?
מה זה משנה. הכרנו. ואיכשהו מהשניה הראשונה הבן אדם תפס אובססיה והתאהב בי.
לקראת סוף הערב הזמנתי מונית הביתה (אחראית ועצמאית אמרנו?). כולם ירדו למטה וקלטו את המונית. לאן את נוסעת?
אכפת לך שנצטרף אליך?
בכל זאת בת ארבע עשרה טפשה ושיכורה. אני מסכימה.
למרות ששילמתי על המונית כולם התישבו ולי לא נשאר מקום.
בואי, תשבי עלי הוא אמר. ואני כמו העמה שהייתי הסכמתי בלית ברירה.
מאותו הרגע הבן אדם הגדיר מחדש את המילה עלוקה. הוא כל כך רצה אותי ואני לא ידעתי מה לעשות עם כל האובססיה. אף אחד לא הסתכל עלי ככה. אף פעם. ״יצאנו״ כמה חודשים. משהבנתי שסמרטוטים פחות מעמידים לי יצאתי לדייט עם גבר אחר, מבוגר ממני והתנשקתי איתו. סיפרתי לאלכס על העניין בציפיה שזה יעודד אותו לזרוק אותי אבל הוא החזיר לי בפסיכולוגיה הפוכה ואמר שהוא סולח לי ומבין.
בכל זאת נפרדתי ממנו זמן קצר אחרי האירוע.
כבר גיל חמש עשרה ואני עדיין בחדר של נטשה, שותה.
היא מציעה ללכת לבקר את אלכס. לא ידעתי שאתם חברים אמרתי לה. אנחנו בקשר היא ענתה.
הגענו אליו הביתה, והוא לא ממש הבין מאיפה נפלתי עליו שוב. איפשהו בכל הסיפור נטשה נעלמה ונשארנו אני והוא והשכרות שלי. הוא הסתכל עלי ארוכות וכששאלתי אותו - מה?
הוא הרים את הגיטרה והתחיל לנגן לי. היה לו קול כל כך יפה.
ופתאום זה נראה לי כל כך רומנטי. באמצע השיר שאלתי אותו מה לעשות עם הסיגריה? הוא ענה שאני יכולה לאפר על הרצפה ושהוא ינקה אח״כ. נראה לי שזה הרגע שאמא שלו נכנסה לחדר וקלטה אותו מאפרת על הרצפה. כל ניסיון לחיבה ביננו הסתיים שם.
כמה ימים אחרי זה הוא טחן אותי על הספה בסלון. הייתה לו יכולת לזיין במשך שעה רצוף ואיכשהו זה עשה לי לגמור.
הוא לא האמין איך נתתי לו לזיין אותי כל כך מהר.
בדיעבד, גם אני לא. הוא הפך לחבר שלי. שוב.
לונג סטורי שורט, גיליתי שיש לו בת ממישהי מבוגרת ממנו שתחמנה אותו ונכנסה להריון ואפילו התלוויתי אליו ולאמא שלו לבית המשפט (כי אמא שלו חשבה שהיא תוכל לקחת את הילדה מהאמא). בסופו של דבר, הפריע לי שהוא לא בדיוק היה אב השנה ולא הסכמתי לצאת איתו בגלל זה.
לא יודעת באיזה עולם התסריט הזה הגיוני לילדה בגילי, אבל זה מה שקרה. אחריו הגיעה החבר האחר ואחריו הגיע מיקי.
ובין לבין הייתי מתקשרת לאלכס לפעמים. הוא כבר היה חייל בצבא.
עד היום אני לא סולחת לעצמי על הפעם האחרונה שדיברנו. על איך שמשכתי לו באף ושיחקתי לו ברגשות.
כתבתי עליו בעבר. מאז מצאתי אותו בפיסבוק.
הוא נשוי ויש לו שני ילדים. עדיין יש לו מבט ריק בעיניים.
איך אני תמיד נופלת על אלה שעברו התעללות מצד אימם.
או שאולי הם מוצאים אותי.
אני חושבת עליו לפעמים ומאוד רוצה ליצור קשר בשביל להתנצל. נכון הייתי ילדה אבל הייתי ילדה כלבה. ובזמנו לא הבנתי כמה שיחקתי לו ברגשות. אני רוצה להתנצל אבל ההודעות בפיסבוק כנראה הולכת לספאם ולא נראה שהוא בכלל שם.
אז אלכס, אני מתנצלת.
סליחה.
בסה״כ היית ילד שמש עם תלתלים זהובים ולרוע מזלך הכרת אותי.
