systematically
צפיתי שוב בסרט. הדמות הראשית ג׳ורג עוברת כל מיני דברים על המסך. ודבר אחד חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. כולם בוגדים בו כל הזמן. ללא יוצא מהכלל. זה התחיל באמא שלו המשיך בשותפים באשתו בחברים ובסופו של דבר - בתו.
היה פשוט לראות את התבנית חוזרת על עצמה שוב ושוב. אותה הבגידה - אנשים שונים נסיבות שונות. אותו ג׳ורג.
אין בזה שום חידוש או אפילו פליאה. זה קורה לכולנו בין אם אנחנו ערים לכך ובין אם לא.
וכאן -
נולדתי בת במקום הבן מארק. לא מספיק טובה. כל בוקר נשאתי זר וורדים מהגינה לגננת כי אני יהודיה. לא מספיק טובה.
עליתי לארץ- לא מספיק יהודיה לא מספיק דתיה - לא מספיק טובה. נזרקתי מבית ספר אחד למשנהו - לא מספיק טובה. לא נתנו לי ללכת לאולפן עם שאר הרוסים כי ידעתי עברית - לא מספיק טובה. התחלתי להסתובב עם רוסים- לא מספיק רוסיה. לא מספיק לבנה. לא מספיק טובה. בגיל שש עשרה שיניתי את השם כי יש לי שם של זונה. לא מספיק טובה. בגיל שש עשרה הזדיינתי בפעם הראשונה - נושלתי מהעדה. פגומה. מלוכלכת. לא שווה כלום. אף אחד לא יקח אותך. לא מספיק טובה. בגיל עשרים ואחת הגעתי למדינה חדשה דוברת את השפה המקומית. לא דוברת את השפה המקומית השניה. לא מספיק טובה. הולכת ללמוד ומבינה שאני לא יודעת לכתוב בשפה שאני מדברת. לא מספיק טובה. נישאתי. לא עמדתי בסטנדרטים של האישה. לא מספיק טובה. התגרשתי. מי קמה ועוזבת? לא מספיק טובה.
ביקש שאסיר את שם המשפחה שלו. מסירה. לא חוזרת לשם המשפחה של אבא. שונאת את כל המשתמע ממנו. מי אני עכשיו?
לא מספיק טובה. לא מספיק טובה. לא מספיק טובה.
כשאני ממש ממש ממש עייפה אני עדיין לא מספיק טובה רק שלהחזיק פאסון נהיה ממש קשה. ופתאום אני נשמעת אחרת. פתאום המבטא שאין לי נשמע. כשלמדתי שפה רביעית מהאוויר פתאום נהיה לי מבטא בשפה השניה. לא מספיק טובה. יודעת הכל לא טובה בכלום.
How the fuck do I keep track?
אה. פשוט. תעלי על הרכבת הלא מספיק טובה. היא תמיד בתחנה. תמיד תקח אותך בדיוק לשם. איפה שיום אחד תמותי ואף אחד לא ידע באיזו שפה לספוד לך. או איפה לעזאזל לפזר אותך.
כמה פעמים אפשר לשתול בן אדם במקום שונה בשפה אחרת באקלים לגמרי שונה.
תחזיקי פאסון כפרה עיוני.
עד שלא תוכלי יותר. טוב?
תתאצמי. עוד קצת. ועוד קצת. ועודדדדדד קצת.
עד שלא.
