כשאת מסירה את הגידול בכוחות האחרונים. מנקה את שאריות הדם. סוף סוף הוא יצא. אין יותר לחץ תוך גולגלתי. אין יותר נוזלים.
הניתוח עבר בהצלחה והמטופל מת.
מי ידע שהגידול היה שם בשביל לעצור את הדם למקומות הנכונים. לעוור. להקשות. ובדרכו להוות מכשול למה שהיה הורג אותך אלמלא הוא היה שם.
וכמו הקלישאה - במקום להפטר ממה שכביכול הורג אותנו (או שנשדמה לנו שהורג אותנו) אפילו לא צריך להבין. למה. כמה.
פשוט לקבל ולומר - תודה. תודה שאתה שם עושה את מה שאני לא מצליחה. ועל כך חיבוק. ולא מלחמה.
היית הגידול האחרון כך הבטחתי לעצמי. כי מי יכול להרשות לעצמו עוד מזה?
והנה משהוסרת אין מה שיעמוד בדרכי אלי והכל נוהר במהירות. עוד לא למדתי לא להתווכח לא להתנגד.
אני מתגעגעת לעצמי דרך העיניים שלך. הסרתי אותך. ואיתך את עצמי שאהבתי. אפילו אם רק לרגע.
מחיאות כפיים.
הצלחתי.
Not