אמרת שחלמת על סכיני גילוח.
חלמת על עצמך בחנות מנווטת את הגוף למחלקה מחפשת באדישות אולי שואלת מישהו אם הוא יודע איפה הם מונחים. אבל לא לפני שהיית מחפשת שוב כי אולי לא שמת לב בפעם הראשונה.
סכיני גילוח מפחידים. ועדיין הייתה תקופה שבה הסתובבת עם סכין גילוח בארנק. זה הרגיש טוב לדעת שאם את צריכה כסף יש לך. שאם את צריכה סכין יש לך, דם. את מוכנה להכל.
אי אפשר לומר ששכבתי בלי נוע כי לא הייתי מתה. רק הייתי.
ניסיתי להעלם לתוך המיתה אבל לא הצלחתי אז אחרי שחלמתי על החנות ועל הסכינים התפניתי להזיות על חלקי גוף. אני שונאת אותו גם ככה אבל אם כבר להטיל מום, איפה כדאי הכי? המחשבה על זה מפחידה והגוף מתמלא באדרנלין כמו שקית במצרכים. יותר מדי. כבד.
יש לך מחשבות אובדניות?
למה? כי חלמתי על סכיני גילוח?
חלמתי גם שאני שוברת קירות בבית ועושה קונספט פתוח בין חדר השינה למקלחת. איך כל הקונספט הפתוח מתמלא אדים מהמקלחת. איך כל התמונות דוהות אבל יש לי ארון שאפשר להלך דרכו.
שכחתי לחלום על איך גם הבלאגן בקונספט יהיה פתוח. שכחתי לחלום על איך אני אנקה הכל בחרדה כי עכשיו במקום כמה חדרים קטנים יש אינסוף בלתי מוגדר עם פלסטרים זרוקים בפינות מכל הבּוּבּוּס שהצלחתי לגלף. כן עם הסכינים.
לא. אין לי מחשבות אובדניות. אם היו לי מחשבות אובדניות לא הייתי חולמת. הייתי מתה.