ברוב הפעמים בעבודה מול אנשים אתה מחזיק מים בידיים.
אתה נכנס לים עד לאיפה שאתה מרגיש בטוח. רוב הזמן אתה מרגיש בטוח רק ברדודים למרות שאתה יודע לשחות - הים אינו חבר. למרות שלמדת כל מה שיש לדעת על הים - העמוקים מזמנים בך קצף ואין לו יופי כמו לקצף של החוף. מנת היתר הזו לוקחת את כולם.
אז אתה נכנס מרטיב את הרגלים ואוסף קצת מים בכפות הידיים. המלח מחטא ואתה מחטיא. ושוב. ושוב. ושוב.
אתה בא לים כל יום עם בן אדם אחר מלווה אותו יד ביד כמו מדריך טיולים מדופלם. אומר את כל הדברים הנכונים לפעמים את הדברים הלא נכונים. זה פחות משנה. כשזה נאמר בביטחון הם מקשיבים עם הצורך עד שהם במים עד הצוואר.
אתה לא באמת יכול להציל אותם אם הם יאבדו שיווי משקל.
סוכת המציל קופסא והיום בארבע-עשרה ושלושים הצגה שלישית.
השוליים מתמלאים ברישומים. הדלת מסתובבת. הקופסא משדרת.
לרוב אתה מלווה אותם לים. לעיתים הים מלווה אותם אליו.
בשביל מה?
