סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Life Is Bliss

כְּשֶׁהַחֵךְ טֶרֶם קָבַע אִם הַטַּעַם טוֹב אוֹ מַחְלִיא וְהַפֶּה נִפְתָּח שׁוּב וָשׁוּב לְהָכִיל
לפני 4 שנים. 7 בפברואר 2020 בשעה 23:23

יש לי חלומות שחוזרים על עצמם. 

החלום הזה שבו אני ברכב ופתאום צריכה לעצור, הרגל מוצאת את דוושת המעצור ובכל הכוח. רק שהרכב לא עוצר או מאט לאט מדי לא משנה כמה חזק אני לוחצת על הדוושה. 

 

ועוד אחד שבו יש פנים מולי ואני מכה בהן בכל הכוח. אגרופים של ממש בלי לפחד לשבור את המפרקים אבל. 

לא נראה שהאלימות הזו מתרגמת למשהו. אני נותנת בכל הכוח אבל הפנים בקושי נעות. מינימום תגובה למקסימום כוח. כאילו אני ילדה בת שלוש שמנסה לקבור פנים גדולות תחת כל הזעם ללא שום הצלחה. הבוז. 

 

אני לא יכולה לנשום.  

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י