את זה שבמשך שנים ניסיתם לעשות משהו מעשרים כיוונים שונים ולא הצלחתם ואז פתאום נוחת עליכם פתרון והוא די פשוט לישום. בדיחה כמה זה פשוט. זה תמיד היה פשוט אבל לא הייתם פנויים בכלל להכיר בעובדה שזה פשוט הייתם עסוקים בלסבך את זה עוד ועוד ואז עוד קצת?
בכל מקרה, לרשותכם הפתרון. הפשוט. ופתאום. תופים...
פתאום לא כל כך בא לכם לגעת בפתרון. אבל עצם הידיעה שהוא שם - מרגיעה.
זה די מזכיר לי את הדחיינות שלי. במשך המון זמן שאלתי - למה?
אני הרי מסוגלת. בעצם אני יכולה לעשות הכל - את כל מה שאני בוחרת שלא לעשות. אז למה אני לא עושה?
מאז הבנתי למה. אפילו המטפלת שלי בזמנו הייתה בשוק של החיים כשבאתי אליה ואמרתי לה שפתאום בלי שום מאמץ עשיתי דברים ששנים נמנעתי מלעשות וזה היה פשוט וקל.
מאז חזרתי לדחיינות. אבל זה לא הסיפור שאני רוצה לספר.
מה שאני רוצה לומר שכשאתה לא עושה דברים שאתה יכול, דברים שאתה טוב בהם אפילו מצויין - יש לזה סיבה. והיא לא פחות ממצויינת וראויה.
רציתי לכתוב עוד משהו ושכחתי.
טוב. אעדכן שהתחלתי להסתובב בלי חזיה. שוס.
לא שחזיות היו מנת חלקי אני כבר שנים בגוזיות.
אני מלטפת את שיער בית השחי ותוהה אם להשאיר אותו לנצח.
אה. ושלושים ושש באופק.
באמת?
