משועממת.
פתאום התחילה לכאוב לי הבטן.
כאילו - השניה הזו. התכווצויות של צירי לידה מהולים במעיים שנתפס בהם מסמר. חלוד. אין צורך להוסיף לתיאורים טטנוס בע״מ אני בכל זאת שלושה ימים לפני המחזור שלושה חודשים בלי זין וחיים שלמים של פיגור ברמה מתקדמת.
אין לי מה לכתוב. אין לי מה לומר.
אני הקלישאה הכי קלישאתית שיש ומדי פעם כשאני לא בוכה על עצמי בעצב תהומי כי זה התפקיד שסוף סוף יביא לי את האוסקר, אני צוחקת על עצמי בקול רם. אבל ממש.
צחוק טוב כזה עם נחירות שחלילה לא אשכח שאני חזרזירה. חזרזירה קטנה אבל רחבה כי בקצב הזה אני לא רק אראה כמו שידה אני גם אתפרק כמו אחת.
אז אם לשניה חשבתי שהפרומו ל 36 הולך להיות כייפי מגניב מסודר ואיפשהו - ״התגברתי על החרא שלי ועכשיו אני לפחות סלבריטי אבל בעיקר גורו לחיים הטובים״, אז אני צוחקת ונוחרת בקול. כי אם כבר להיות פאקינג שידה אז כמו שהגרוש שלי היה אומר - להגיע לזה בסטייל.
כמו שרק אני יודעת בייבי.
חיוכים😁
תפילות 🙏
תרומות 🤷🏻♀️
אבל בקול רם.
רות עבור.
