דרך יסמין

אתמול בלילה נזכרתי ביום שהתאמנתי על היפנית שלי ופגשתי איש מיפן, בשנייה שראיתי אותו ידעתי שהוא נשלט, לפי המבט שהיה לו אי אפשר היה להתבלבל בכלל.

דיברתי איתו רק באנגלית והשיחה הייתה טעונה במתח מיני, הוא באמת פגש אותי ביום הנכון ובזמן הנכון. הוא שאל אותי שאלות ממש בהססנות והתנצלות שכל כך אופיינית לאנשים יפנים. לרוב זה מעייף אותי, כל הנימוס הזה, אבל בסיטואציה הספציפית הזאת זה רק העצים את כמה הוא הסתכל עליי מלמטה.

לקח לו אולי חמש דקות להגיע לשאלה שהוא כנראה חשב עליה מהרגע שפתחתי את הפה והוא שאל אותי "את פמדום?"

המוח שלו התפוצץ וראיתי את זה דרך העיניים שלו, לא יודעת אם יותר בגלל התשובה שלי או העובדה שפתאום עניתי לו ביפנית. זה היה נראה כאילו העיניים שלו מתחילות לנזול החוצה, הוא סיפר לי שהחלום שלו זה מישהי שתבעט לו בביצים, אבל אף פעם לא פגש פמדום. לפי איך שהוא דיבר אני כמעט בטוחה שהוא היה בתול או קרוב לשם, אבל אני מעדיפה לא להשפיל בנקודות רגישות אנשים שאין לי דרך לדאוג להם אחר כך.

יפנים הם אפילו לא באמת הטייפ שלי לרוב, אבל הפרצוף שלו היה כל כך חמוד שלא עמדתי בזה ונתתי לו הזדמנות להפוך לכלב בפעם הראשונה בחיים שלו.

האופי שלי משתנה קצת כשאני מחליפה בין שפות, זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה ששלטתי ביפנית. תוך כדי שאני שואלת אותו שאלות, מזיזה אותו בעזרת המילים שלי, מכוונת אותו וסופרת לו, גיליתי שהסדיזם שלי ביפנית מרגיש קצת שונה.

בשלב כלשהו הוא רץ והפתיע אותי עם כלי עינויים שריגש אותי כל כך והתחלתי למחוא כפיים מאושר, הוא היה מסכן מאוד ולא הצליח להשתמש בו, למרות שניסיתי לעזור לו לנשום ואפילו הבטחתי להראות לו משהו יפה בעצמי אם הוא יצליח בשבילי.

כשהוא כבר ישב על הברכיים מרוקן לגמריי והמוח שלו מרחף איפשהו, התחלתי לספור שוב. היה לו מבט של אימה והלם, הוא חשב שאני צוחקת עליו וכמעט העיז לסרב לי. אני כותבת את זה ועולה לי חיוך ענק על הפנים, הנקודת טירוף הזאת היא כנראה מה שמזין את רוב הבדסמ שלי! 

אם הגעתם עד לכאן או שאתם ממש בקטע של פטפליי וסדיזם או שיש לכם עניין בסדרות יפניות. אז תמליצו לי בתגובות, כי אני באמת צריכה לחזור ללמוד. לא אנימות, לא דברים של בנים חרמנים וטיפשים, לא רק אלימות ודם 😁

נזכרתי בנשלטת שלי שבאמת הייתה בת אדם נדירה עם לב כנה ורק רצתה לתת לי ולעשות לי טוב, וכמה נעים זה עשה לי לראות שהיא מרגישה אהובה אולי בפעם הראשונה באמת.

מטורף כמה שינויים הורמונלים מוציאים ממני צדדים שונים כל כך. רק שבוע שעבר כתבתי על כמה סדיסטית אני מרגישה, לא שזה נעלם אבל היום שנזכרתי בה פתאום התגעגעתי לכמה עדינה יכולתי להרגיש איתה כי זה אף פעם לא בא על חשבון השליטה שלי או איך שהיא רואה את הדינמיקה שלנו.

נזכרתי בלילות ממש שקטים שהראש שלה עם השיער הכחול היה בין הרגליים שלי וזז באמת כמו גלים, היא תמיד הייתה מחדשת את הצבע כדי לשמח אותי בגלל שידעה שאני אוהבת את זה ממש. יש רגעים כאלה שאת לא רוצה רעש או אינטנסיביות אלא פשוט שקט ושיהיה לך מקום להיות בשלווה עם מישהי.

אחרי זה, היא הייתה מחכה לי שאצא מהמקלחת ומסרקת את השיער שלי כמו שאני אוהבת ומנשקת את הגב והצוואר שלי.

הייתי שוכבת על החזה שלה ומבקשת ממנה שתספר לי משהו באוקראינית או רוסית, חוץ ממילים בודדות שלמדתי בזכותה לא הבנתי כלום. אבל דווקא לא להבין כלום ולשמוע אותה מדברת בשפה שלה היה מרגיע אותי ממש ומכניס אותי לשינה ממש שלווה. 

איזה דבר נדיר זה להרגיש חשופה ועטופה, היום זה יום כזה שממש הייתי רוצה להרגיש את השקט הזה שהיה בלילות האלה

בהקשר של הפנטזיה שלי על תחרות גברים שמתקיימת בעולם ללא פטראירכיה ורק אני קובעת מי המנצח, יותר מהאקט מיני כזה או אחר שיקרה בחדר הזה, אני מתרגשת מהמחשבה של מה יקרה לגברים האלה אחרי שהם יצאו ממנו.

מה אם הם יפגשו ברחוב, ויזהו רק את העיניים אחד של השני ובאותו רגע תהיה הבנה משותפת שהם חזרו לעולם שבו המציאות מעוותת. 

כי המשמעות של להיות איתי במרחב הזה היא אפילו לא סביב השפלה או כאב אלא סביב הזדמנות שיראו אותם בעיניים שלא הושחתו מהרעיונות החולניים האלה שכולנו נולדנו לתוכם וקיבלנו כחלק מהמציאות.

ואם כבר הגענו לזה שיש בי צורך להכאיב ולהשפיל אותך, זה לא כי אתה אפס. אפסים יש בכל מקום ואין לי שום רצון לגעת בהם או במוח שלהם.

אם כבר הגענו לשם, אז זה אומר שאכפת לי מספיק כדי להעניק לך מקום שרואה אותך לחלוטין מבפנים ובחוץ ואתה בטוח. ובמקום הבטוח הזה אתה יכול להיות מושפל, מועצם, מתרגש, מתחנן, ערום ושלם לגמריי

חדר אחד שבו אני נמצאת עם מספר מצומצם של גברים וכולם הגיעו כדי להלחם על הזכות להיות בסביבתי ושימושיים לי.

תחרות שבה אני מפשיטה אותם לחלוטין מכל מדד או פרמטר של הפטריארכיה, וההתמסרות היא כל כך גדולה שהם מסכימים לשכוח מהעולם שבחוץ.

ובחדר הזה הגודל של הזין שלך, כמה חזקים השרירים שלך, כמה אתה מרוויח או כמה אתה מזיין פשוט לא רלוונטי. כי אני קובעת את החוקים של התחרות.

אני מדמיינת שאין שום קשר בין הגברים האלה, הקשר היחידי הוא הוא שהם חולמים לנשום את האוויר שיוצא ממני כשאני שולטת.
ורק בפנטזיה הזאת, הם מוכנים להיות ליד גברים ערומים אחרים, לקבל באושר את ההוראות שלי למרות שאנחנו לא לבד.

ותוך כדי שאני משתעשעת ונותנת להם להתחרות לפי מה שהמוח היצירתי שלי נהנה ממנו, הם מקשיבים לי כשאני מדברת עם האחרים ומחכים להזדמנות שלהם, אפילו שהם לא מדברים את אותה שפה, הם מקשיבים לי. כי אפילו לשמוע אותי שולטת על גבר אחר זו מתנה בשבילם

כמה שאני נהנת מסבל פיזי של גברים. אבל אומללות, התמסרות ומזוכיזם מנטלי פשוט מזיז אותי בדרכים אחרות. הכי כיף כשזה מגיע יחד, אבל לפעמים משפט קטן יכול לעשות לי כזה טוב בלב.
ספציפית המשפט "זה מרגיש כמו המכונה הזאת בקניונים שתופסת בובות, תחשבי שמישהו בא ותופס לך את הראש עם הצבטות ואי אפשר לחשוב על שום דבר אחר"
משהו בתחושה הזאת פשוט מרגש אותי.
במיוחד שזה הגיע מאותו אחד שאמר לי שהוא מקנא באחרים שאני נושפת לכיוונם.

הייתי אומרת שמחוץ לבדסמ, קנאה אפילו מורידה לי.
אבל במשפט הזה יש כל כך הרבה עולב שזה פשוט מדליק בי משהו שרוצה לסחוט את הבן אדם עד הקצה שלו.

הגבול בין עליבות למתיקות הוא כל כך דק אצלי, שדברים כאלה יכולים לגרום לי לרצות למחוץ בן אדם, ולנפנף אותו בו זמנית.

בקיצור, תמונות של חורים ותנוחות משעשעות זה אולי נחמד אחרי שכבר עניינת אותי מספיק. אבל זה בחיים לא יתקרב להשתפכות הרגשית המזוכיסטית הזאת ולכמה שהיא נוגעת בי

לפעמים אין לי שום הסבר הגיוני לזה
אני פשוט קמה עם רעב כזה לשמוע גבר מתחנן ובוכה.

הבעיה שלי היא שיש לי יותר מדי עקרונות ואנשים עם יותר מדי אידאליים פשוט נהנים הרבה פחות
הימים האחרונים הם פשוט ימים כאלה שבא לי לזרוק את כל העקרונות שלי מהחלון ולתת חופש עד הסוף לסדיזם הזה בלי לחשוב כל כך הרבה.

מצד שני, כל העקרונות האלה כנראה הופכים אותי לשולטת שאני.

ממש ממש מרפאים אותי

ובכלל להרגיש שחתול בחר לתת לי אמון ולבלות איתי זמן פשוט גורם לי להרגיש בת אדם כזאת מוצלחת.

הם דורשים כזאת סבלנות וכבוד שאני נהנת מזה ממש.

ואם חתול רחוב שמתיישב עליי ככה משום מקום, אני ממש מתרגשת שהוא הרגיש את האנרגיה שלי וסומך עליי

אני מוצאת את עצמי בסיטואציות יומיומית תוהה מי מכל הגברים סביבי מסתובב עם הכמיהה הזאת להשלט, לפעמים אני רואה את זה בעיניים אבל בגלל שבאמת מעולם לא היו לי עצבים לגברים, אני כמעט ולא מוצאת את עצמי בסתם שיחות עם גברים זרים. 

מעבר לסיפוק הסדיסטי האמיתי שלי משליטה ומלהסתכל בעיניים ולראות מבט של "נתתי הכל, הלוואי שהיה לי רק עוד לתת לך, תמשיכי לקחת"

אני מרגישה שבדסמ מאפשר לי גישה ישירה לנפש של הבן אדם, לא מעניין אותי התפקיד שאתה משחק בסימולציה הפטריאכלית ביומיום שלך. אני רוצה לדעת מה הדבר שאתה חולם עליו ולא מעיז לומר בקול

הנה אני, עושה את הדבר הכי יומיומי שיש 

ותוהה מי סביבי חולם על מה שאני

ההבדל המשמעותי בין לחנך לבין לשלוט הוא הנקודת מוצא שהגבר נמצא בה.

אין לי עניין בגברים ונילים או בנשלטים שצריכים סדרת חינוך ולנסות להפוך אותם למתאימים בשבילי, בדיוק כמו שיש לי אפס משיכה לאישה סטרייטית. 

אני פשוט לא נהנת מהמחשבה של לקחת מהבן אדם משהו שהוא לא זקוק לתת עמוק בנשמה שלו.

בגלל החוסר עניין וסבלנות שלי לגברים בעולם, נוצרה סיטואציה שהתקשורת שלי איתם היא בעיקר סביב שליטה.

אני מעדיפה לא לבזבז את הזמן שלי על גברים שצריכים לגלות את עצמם או להבין מה המקום של אישה ביחס אליהם.

בחיי שאני לא יודעת איך נשים משחקות את המשחק הזה כל יום, לצמצם את עצמך כדי לא לדרוך על אגו של אף אחד

אני באופן אישי נהנת יותר מהמחשבה של לדרוך על גברים ששווים את הזמן שלי וחולמים על זה 

כבר איזה חודש שאני לא מתרגלת בכלל יפנית למרות שהתחייבתי לעצמי שאני חוזרת

לקחתי מהמורה שלי תמיד ללמוד דרך משהו שבאמת מעניין אותי, אם לא זה לא מחזיק מעמד.

הבעיה שאחרי איזה חצי שנה כבר הכל התחיל לשעמם אותי. ואז קלטתי, לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם.

אם שיבארי זה יפני למה לא למדתי דרך שיבארי עד עכשיו? 

התחלתי לחפש סרטונים ספציפים של קשירות שרציתי, השפה היפנית בעצמה ממש לא מחרמנת אותי, אבל המחשבה על שיבארי תוך כדי שאני לומדת גורמת למוח שלי לעבוד אחרת.

אני עוד מנסה למצוא סרטון של קשירת אשכים

金玉縛り

אני מתה לעשות את זה ולהשתמש בזה במקום קולר. משהו במחשבה על לתפוס גבר באזור הכי רגיש שלו ולקבל את כל האמון וההכנעות שלו, גורם לי לרצות ללמוד קצת יותר קשה פתאום