ריטואל

לפעמים השנאה אליו ככ יוקדת, יותר עצומה מהפחד. הוא מוביל אותי לתהומות ודורך עליי, מנער ומנער עד שלא נשאר ממני דבר. אני מקללת אותו בכל קללה ומכל הכוונות של הלב, בלב אני מקללת, מאחלת לו לאבד אותי, מייחלת לאבד אותו, היכולת שלי להתקרבן היא אינסופית ואיך שאני מתמסרת.

כשהוריד אותי בכניסה לעיר ואמר לי ללכת הביתה ברגל ללא מעיל בכפור המקפיא, כבר הייתי ככ מובסת שבאמת שהייתי עושה הכל אבל לא הרגשתי כנועה, כי רק כשאני מוכנה מתוכי להתמסר לסיטואציה, אליו, רק אז הכניעה אמיתית. עד אז אני עוברת שבילי גיהנום, בינינו, ביני לביני עד שאני מגיעה לרכות שהוא מחפש.

איך אפשר לשנוא בצורה ככ עמוקה מישהו שאוהבים בצורה ככ מוחלטת. העוצמה הזאת מטלטלת.