אני עייפה מידי,
הראש שלי כל כך מסתובב שאין לי מושג מה לומר,
הבטן שלי לוחצת,
ואני משתתקת,
אני סה''כ מחפשת קצת שקט.
ובעולם כה מסובך,
אנחנו השחקנים,
אך אנו מלאי רגש,
ומלאי עצבים.
הכל כאן שקרים,
תיחמונים,
מזימות ובגידות.
ואני עייפה מלנסות,
אני רוצה רק לבכות.
אני גמורה,
כמו אחרי מלחמה,
השקט שאחרי הסערה.
שוקעת במים עכורים,
עייפה מכל האנשים,
נלחמת בקולות אכזריים,
מפלצות ושדים,
רוחות רפאים.
איך אני מוותרת?
איך אני משחררת ועוזבת,
הולכת ומוחקת.
אני רוצה לפרוש כנפיים ולעוף,
העולם הזה נהיה כה צפוף.
אני רוצה לנוח, לא לדבר יותר.
לשבת ולשתוק ,לא לשתף אף אחד אחר.
אני עצמי בבועה,
רודפת אחרי עצמי לקבלת תשובה.
והמרדף הזה מייגע,
מתיש וקורע,
נמאס לי.
סה"כ רציתי להרגיש טוב עם עצמי,
רציתי לתת לעצמי מנוחה,
רגע של רוגע ושלווה.
אבל זה הגיע אליי בהפוכה,
נכנס כמו סערה,
וזה מרגיש כמו מלחמה.
אותו לופ,
אותו גלגל,
הכל נמצא במימד הזמן.
תחת כיפת השמיים,
אינספור כוכבים,
אבל לא אחד שיפול,
ויציל לי את החיים.