תפסיקו לזיין לי את הראש, בחייאת!!! לא אוכלת שום דבר מזיוני השכל האינטליגנטים שלכם, מעדיפה דווקא את אלה שלא מזיינים את השכל, שקופים, שמים הכל על השולחן ולא משחקים איתי, לא עוטים מסכות, יודעים לבוא אלי הכי נקי שיש וביחד יש לנו הרמוניה של זיונים וכן גם אמפטייה, חיבוקים, נישוקים ועוד כל מיני מהזן הזה.
הכרויות במאה העשרים ואחת, איזה צחוקים, ומרוב שזה מצחיק זה הפסיק כבר מזמן להיות מעליב. ים של פנויים ופנויות המשייטים בינות אתרים מאתרים שונים. כולם יפים, מצליחנים, חכמים, וכמובן שכולם כבר גמרו את שלב המשחקים ומחפשים את האחת או האחד. שטויות במיץ, איך בכלל אפשר בים הגופות הללו לברור לעצמך משהו ואם כבר הצלחת ושלית, איך אפשר לגרום לו, לאחד הנבחר, שישאר וינסה באמת ולא ילך לאחרת ולעוד אחת ולאחת נוספת. קשר ההוא מחפש, ולעיתים כשהוא מנסה לשכנע אותי הוא כמעט מצליח לשכנע את עצמו ולו לערב אחד ואז, ביחד עם אדי האלכוהול, הוא גם אומר לי "תמחקי את הכרטיס שלך מכל האתרים, את האחת, מצאתי אותך ולא אתן לך ללכת!", אך לאחר ערב נוסף הוא מסביר, שהיום הוא נמצא רק במקום שיש לו עניין, במקום מרגש, ובדר"כ הריגוש הזה חולף מן הסתם במהירות האור, וכך קורה שלאחר שני דייטים עם האישה של חייו הוא נמוג ומתאדה לחלוטין.
המאה העשרים ואחת, איזה מזל שאני מאושרת ושלמה עם עצמי, כי לולא הייתי כך נראה שהייתי מזמן מתרסקת למיליון חתיכות.
איך מוצאים קשר בבית זונות??? ובכלל – האם קיימים עוד אנשים שבאמת מאמינים במושג הזה שנקרא "זוגיות"? האם יש כאלה המאמינים שיכול להיות נפלא ונהדר לעשות ביחד קניות בסופר מרקט, להתייעץ לגבי אופן ריהוט הבית? ללכת לסרט ביחד? לנקות את הבית ביחד? האם אני חולמת? האם צריכה להתעורר?
שקיפויות
כותבת שקיפויותמביאה את הדברים כמות שהם
חושפני, כן, עם האמת הסובייקטיבית שלי
כותבת אותי על המיניות שבי, הבדס"מ שאוהבת ולעיתים ממש לא, על החיים שלי עצמם, על כאב ועונג, על עוצמות ומשברים,
פשוט כותבת אותי כפי שאני...
קראתי את התגובות שקיבלתי לפוסט שהעליתי אתמול, הבנתי ולא הבנתי...כן, נשמע עצוב לדעת שעושים היום סקס ללא אהבה, שהוא יכול להיות איתי ובראש להישאר איתה, נשמע, אבל לא באמת כך.
חיה היום בים הפנויים והפנויות ולא יכולה להתפשר. מקבלת בכל יום עשרות פניות אך ברוב המקרים אף אחד לא נראה לי מתאים, שלא נדבר על ראוי. יודעת בדיוק מה רוצה ולא מוכנה לוותר ולכן.... המקומות היחידים בהם מתפשרת הם בענייני הסקס שלי וגם כאן הפשרה בעיניי לא באמת רעה. כן, הטמעתי בתוכי, מבלי שאתכוונן לכך, סוג של ראייה גברית, והיום אין לי שום בעיה בכך. מזדיינת היום עם אותם שמושכים אותי משיכה עזה, שמזיינים נפלא, שיודעים גם לגעת, ללטף, לנשק נשיקות חמות וסוערות ושלרוב גם נשארים לחבק אותי בלילה. בבוקר אין לי שום בעיה לחבק, לנשק ולא לדעת מתי תהיה הפעם הבאה. כל עוד אין לי רגשות אמיתיים – אין לי שום בעיה עם עצמי ועם ההתנהלות שלי.
מאושרת היום, שלמה, מחוברת לעצמי ולאני שלי, יודעת כמה שווה ולכן התפשרות תהיה רק בסקס ולעולם לא תהיה עם בן זוג אמיתי – שם לא איבדתי את הרגישות שבי.
בוקר טוב עולם, בוקר טוב אנשים, כן, מודה, טוב לי גם ב"לבד", ואפילו עדיף לי ב"לבד" מאשר להיות ב"ביחד" שאינו שלם עבורי.
עולה על רכבת שתיקח אותי צפונה חזרה הביתה, אחרי יום תל אביב עם צלם איתו עובדת לפעמים, תוך כדי ביום סצנות חזקות יותר, חזקות פחות, אותן אנו מצלמים ומתוכן מציירת. לאחר מכן נפגשת למספר שעות הזויות עם הונילי הנשוי, שהיה מזיין אותי אחת לשבוע, מכיוון שאשתו ביקשה מנוחה מפעם לפעם, ולאחר עידוד מצידה הכיר אותי ואני הכרתי אותה, וכך הפך הדבר לשיגרה של זיונים חד שבועיים בשנה שעברה, עד שיסורי המצפון לקחו אותו ממני והותירו אותו בתל אביב.
עולה על הרכבת שתיקח אותי צפונה, מחפשת ברשימת הקשר את הונילי שביתק את בתוליי האחוריים ומתקשרת. כששומעת אותו אומרת לו " רעבה", ואח"כ מבררת מה עם ההיא שלאחר שש שנים של ביחד הם כבר לא, והוא אומר לי שהם לא חזרו אבל היא עדיין מהדהדת בראש שלו. "היא יכולה להמשיך להדהד לך בראש כמה שתרצה, זה ממש לא אכפת לי" עונה לו. "מתי תרצי שאגיע?" מחשבת כמה זמן יקח לי עד שאגיע הביתה ואספיק להתארגן "תשע וחצי תוכל להיות אצלי, ו- יפריע לך עם הבן שלי יבוא בלילה לקחת דברים?", עונה לי - "לא יפריע לי כל עוד לא יפריע לך", "רעבה, צמאה, תגיע!"
ונילי יקר שלי, תגיע! היא יכולה להדהד לך בראש כמה שאתה רוצה, אתה גם יכול לפנטז עליה כשאתה מזיין אותי, תגיע ותקרע לי את הצורה, פשוט תגיע!
לאחר שנים של שקט בטריטוריה האחורית בשל טראומת זיון תחת חד פעמי וקשה במיוחד, נקרעו בתוליי בשנית והפעם בחוויה מתקנת גיליתי ש- כן, אני אנאלית, ו- כן - אשכרה יכולה גם להנות בגדול מזיון במוצב האחורי....
חזרתי לכאן, מכיוון שעד כמה שזה נשמע הזוי, את שני הגברים עמם רקמתי מערכות יחסים אמיתיות הכרתי דווקא כאן, במקום המוטרף הזה.
פעם גם כתבתי, היום מניחה שאכתוב פחות, הרבה פחות. עובדת היום מסביב לשעון ובקושי מצליחה לנשום, אז לכתוב?? בנוסף פשוט שלמה כל כך, ולכן לא זקוקה היום כבעבר לחיזוקים ולתמיכה.
חזרתי, אבל באמת אין לי זמן לשטויות...
"הלו מותק, חשבתי שיעניין אותך..." כך כתב לי במייל, הונילי שפעם היה שלי, וצרף לינק ובו כתבה על הדאנג'ן שנפתח מחדש. אבל..מה לעשות, טעות, לא מעניין אותי, ולראייה פרט לרפרוף מהיר לא קראתי עדיין את הכתבה.
לא מעניין לי היום בדס"מ, לא מעניין לי היום שליטה, לא מעניין לי היום סשנים, בטח ובטח לא כאלו מזדמנים, לא מעניין לי היום סטוץ וגם לא סטוץ מתמשך, לא מעניין לי זיונים, לא מעניין לי משחקים, פשוט לא מעניין.
תפל בעייני העיסוק האובססיבי בסקס, תפל בעיניי עניין הריגושים, מחפשת היום משמעות ומקווה שבים השרוטים למיניהם ישנו האחד שיגלה אותי.
מבדחת אותי תפיסת הגברים שמנסים להיפגש איתי לדרינק וחושבים שאם הם פשוט נראים טוב ואני הרי בחורה עם ראש פתוח, הרי שהמעבר מהדרינק למיטה הינו המעבר הטבעי. טעות גדולה בידיהם, ברגע שמבינה שבזה עסקינן הם מבחינתי גמרו.
תרה היום אחר משמעות, תרה אחר אדם אמיתי, תרה אחר נפש, ואם את האחד הזה אמצא, בוודאי שחייב יהיה גם להיות סקס סוחף כמעט עד לאובדן חושים, אבל הוא חייב להיות לי, הוא חייב להיות עבורי, והוא מוכרח שתהא בו ההתלהבות והעניין מהחיים עצמם או לפחות מתחום עניין מסויים בחיים.
אז ככה משייטת לי בים התפלות, בין כל כך הרבה עניינים תפלים, בין כל כך הרבה אנשים לא אמיתיים, משייטת ומפעם לפעם נוגעת בדברים קטנים מרגשים ויודעת בליבי שיום יבוא...
שלווה עכשיו ורוגע
כבר לא צריכה להתאמץ כדי לחייך
ולא ממש חשוב אם צריכה להכיר מישהו או לא
ולא ממש חשוב שאין זיונים כבר זמן כה ממושך
ואפילו נעים לשכב על הסדין המתוח בידיים פשוטות
ואפילו לא ממש מפריע שאין על מי לחשוב
שלווה עכשיו וטוב.
המכחול התקבע בידי וטוב לי כל כך מול הבד
וטוב לי כל כך שיוצרת
שלוה עכשיו ומחייכת
שלווה עכשיו ואפילו מרוצה, קצת יותר מקצת...
שלווה עכשיו ואפילו שימחה יש ואפילו שימחה גדולה לפעמים,
עד כדי כך שיכולה לשיר במכונית עת שנוהגת
גיליתי מחדש את יופיים של החיים, ומסתבר – הם יכולים להיות יפים גם ב"לבד", וכשהיחד יגיע יקבלו כנראה גוון שונה ומיוחד.
שלמה גם עם עצמי בדד
שלווה עכשיו
לפעמים חושבת שאין יותר טוב משעות של שבת בבוקר,
עם המכחול והצבעים,
עם ריח השמן ואפילו הטרפנטין,
עם התמודדות עם כתמי אור וצל, עם תשוקה מבעבעת מהבד,
עם הזכות ליצור יש מאיין,
חושבת מן עונג צרוף שכזה ואומרת תודה:-)))
אז ככה שבין לבין כל מצבי הרוח הלא ממש מרוממים שלי היו גם כמה שעות משובבות נפש בהם whipper ואנוכי, אדון עם מצלמה ושיפחה, יצאנו להשתעשע בסשן צילומים שבאמת שובב את רוחי...
האמת שלצורך העניין נלקח צימר, אך חלק גדול מהזמן בילינו דווקא בין קירות עליהם לא נדרש כל תשלום... עניין של העדפות כמו גם עניין של שריטות.
מספר תמונות מאותו סשן ניתן לראות באלבום.
מאחלת הנאה צרופה למבקרים...
והגוף התרגע וקם הבוקר אחרת, והתיישר והזדקף והייתה בו נינוחות.
הסערה שככה אחרי אתמול סוער, קשה ומתנפץ אלי גלים, אחרי אתמול בו התנודד תנודות חזקות מדי, אחרי אתמול בו זעק כאבו לשמים, אחרי אתמול ...
יש שנופלים לעיתים מאיגרא רמה לבירה עמיקתא ויש שמהבור העמוק מצליחים לראות לפתע קרן אור ומשם סלולה להם כבר הדרך מעלה.
אתמול היה אחד הימים הקשים יותר, הגוף והנפש חששו מהתמוטטות אמיתית, ונהרות של דמעות נשפכו משקי הדמעות אשר בעיניי, לעיניי ילדיי, שהחישו את בואן בחוסר הרגישות התמידי הזה שמצוי לאחרונה בכמויות גדולות מדי בבית.
הגוף זעק, הגרון יבב, הדמעות נשפכו ואפילו הילדים ראו את אמא שלהם נשברת.
בהמשך היו מילות סליחה ומכתב גם, בהמשך היה שקט המון שקט, בהמשך היה אפילו שיעור ציור נהדר שנתתי לילדה מיוחדת, בהמשך אפילו התקלחתי, התאפרתי ויצאתי מהבית, בהמשך אפילו חייכתי, בהמשך נרגע...
ובלילה התהפכתי על משכבי לא מעט, מתעוררת מדי פעם, חולמת, הוזה.
ובבוקר קמתי כבר אחרת, הגוף קם אחרת התיישר, הזדקף ונרגע.
מבירה עמיקתא לאיגרה רמה – זה המשפט הנכון חשבתי והיה יום רגוע, ואפילו חייכתי ואפילו בלב שם עמוק בפנים חשתי ברגיעה האמיתית, והבנתי כל כך הרבה והרגשתי נשמה מפוייסת יותר, נשמה רגועה.
לעיתים צריכים להגיע לשבר הכי גדול כדי להתחיל לטפס מעלה.