לפני 13 שנים. 7 באוגוסט 2011 בשעה 4:16
פורסם לפני 10 ימים ב - 19 ביולי, 2011 בשעה 20:48
בליל של דברים מציפים את ראשי, ועל זה היה מי שאומר שזה טוב, כי זה אומר שיש שם ראש...כן, חושבת, באמת יש שם ראש, ואפילו ראש שחושב, ובכל זאת הבלגן הזה, התקופה הזו, החיים בכלל, לא באמת מספקים.
ובכל הבלגן הזה יודעת שהמקום שעושה לי הכי טוב, זה המקום עם הצבע והמכחולים. לאחר תקופה של חודשיים – שלושה, בה לא נגעתי במכחול, מתרגשת כל כך מחדש בתוכי. צייר שלא נוגע במכחול תקופה ארוכה, חש חבלי לידה קשים של טרום ציור, חבלי לידה קשים קצת פחות – כשהמכחול מתחיל לטייל על הבד, ועונג אמיתי – כשהוא נזכר איך זה מרגיש, והיום זה מרגיש לי כמו הדבר היחידי האמיתי. כשמציירת נושמת באמת, כשמציירת – חייה כל כך והכל כל הבולשיט שמסביב מתגמד אפילו עוד יותר.
בליל של דברים עוברים לי בראש, וזה אומר שזה יהיה כנראה מן בליל של פוסט, או אם אתרגם זאת לשפת הבישול, בעקבות האפייה שהסתיימה זה עתה, בצורת עוגיות בשם "נקמה מתוקה", ובאמת הן נוקמות כי אי אפשר להפסיק לאכול אותן, הפוסט קרוב לוודאי שיראה כבלילה, של נושאים רבים, של חוסר תכנון משווע, בקיצור של בלבלה אחת גדולה...
חושבת עלי הרבה, חושבת על האני שבי, חושבת על המהות, חושבת על התבגרות, חושבת כל כך הרבה, אולי מפני שיש לי הרבה זמן, ואפילו המון זמן, מאחר ואני בחופש כמעט מוחלט, לאחר חודשים ארוכים של עבודה מייגעת מבוקר עד ליל.
חושבת אותי, חושבת שהגיל כבר מתחיל להוות משקל אמיתי, שלא לדבר על הגוף שכבר לא כל כך מתוח, על השמש הנלחמת בי ומותירה בי נגעים, על הבטן, שכבר ידעה ימים טובים יותר, על אישה שכבר מזמן לא ילדה ובודאיי לא ילדה בגוף של אישה או ההיפך. חושבת אותי – יש דברים שאוהבת ואפילו מאוד ויש שהייתי משליכה לסל המיחזור ומיבאת לעצמי חדשים במקומם. חושבת אותי, שרוב שנות חיי לא ידעתי זוגיות ועדיין מחפשת אותה ועדיין מקווה ועדיין גם קצת מאמינה. חושבת אותי שגם אני התעייפתי, חושבת ויודעת שלא יכולה להתפשר והמחיר לחוסר ההתפשרות הוא הלבד, חושבת אותי, אוהבת אותי ויש שאוהבת פחות.
בדס"מ נושא מורכב לכשעצמו. חושבת אותי שהיום לבד מלהיות שפחה במיטה ,אין לו שום מקום בחיי. חושבת כמה לא מתחברת למהות הבדסמית היום, כמה מתנגדת לה. כמה חשוב לי להיות אני, כמה חשוב לי לא להיות מנוהלת, כמה מאמינה שתהליכים אמיתיים קורים בין אדם לעצמו ולא בין אדם לאדם אחר הפורש חסותו, ואפילו אם מניעים אותו רגשות אמיתיים של אהבה ענקית, עצם זה שהוא מנהל את בן זוגו, בדרך זו או אחרת, יש בה העצמה של עצמו, אך לצד המנוהל, גם אם נדמה לו שהוא מועצם מנוכחות בן זוגו ומעצם ביצוע הדברים, הרי שהוא לא באמת מתחזק מבפנים. חושבת כמה צמחתי כשהבנתי שגם לי יש קו אדום ושיכולה לנתק את עצמי מהאהבה הגדולה ביותר שהייתה לי אי פעם, ויכולה גם לבד ובלבד טוב יותר למרות כל הרע שמסביב.
חושבת אותי וגאה על עצמאות רבת שנים, על התמודדויות אין ספור ועל כך שלמדתי להיות מאושרת.
חושבת אותי ולעיתים מכה על חטא על שטויות שעשיתי, אך יודעת גם לסלוח לי...
לאחרונה חושבת לא מעט על הקהילה כאן, קהילה שפעם הרגשתי בה נוח והיום לא ממש. היום כבר לא מדברת עם לא מעט אנשים,וכבר לא פוגשת לא מעט אנשים והכל בשל הצפיפות והסחי.
מתרגשת היום מחברות של שנים, מאנשים שאוהבים אותי באמת, מתרגשת מאוד גם מהוריי וממשפחתי, מתרגשת כשחשה אהבה אמיתית מציפה אותי.
חושבת אותי, אישה שכבר עברה כברת דרך, חושבת אותי ורוצה להתרגש מדברים אמיתיים, ממערכת יחסים, מאיש, מאדם,
חושבת אותי....
12 תגובות 4 ����� ������ �� ��
