לפני 6 שנים. 6 באפריל 2018 בשעה 22:20
כותבת אחרי שתי וודקות פלוס שוט של וודקה, כותבת כשקצת פחות, אבל כותבת גם כשקצת או הרבה יותר... כן, הרבה יותר מרגישה....
נפגשנו בפעם השלישית, אחרי נתק של כחודשיים – שלושה, לא ממש זוכרת, ואולי לא ממש חשוב, נפגשנו וזה הרגיש לי אחרת, נפגשנו ואני אחרת, נפגשנו ואני רוצה.
כותבת עכשיו, אמנם קצת פחות מאוזנת, אבל בטוחה שעדיין מפוקסת, מפוקסת במחשבה, מפוקסת לא פחות בהרגשה, נפגשנו ואני מרוגשת, נפגשנו ו-יש בי שמחה.
בפעם הראשונה שנפגשנו הייתי בהיי, בפעם השנייה לא קרה, ומשום כך החלטנו שכנראה לא מתאים, לא יקרה.
הוא כולו איש גדול עם קסם ענק, הרגשתי שפיספסתי אותו בפעם השניה בה נפגשנו... ולמרות שכבר בשבוע שעבר דיברנו, אמר לי שיפגוש אותי רק כשאהיה נקייה, והיום נפגשנו.
שאל היכן רוצה שנפגש, עניתי לו שרוצה פאב, ורוצה לשחרר ולדפוק את הראש. הוא הגיע לאסוף אותי , ותהיתי, מאחר ואני לא זוכרת מתי קרה שנתתי למישהו לבוא לאסוף אותי. וכשהגיע יצא וחיכה לי מחוץ למכונית. התבוננתי עליו, הוא כל כך יפה חשבתי. פתח לי את דלת המכונית, חיכה שאכנס וסגר אחריי, נסענו ותוך כדי הנסיעה דיברנו על הילדים שלו, על סיפורים בחייו, ועל תפיסות חיים כאלה ואחרות, והיה נעים ומשוחרר והיה פשוט כיף.
בפאב ביקשתי לשבת על הבר, כך הרגיש לי, שתיתי ושתיתי ושתיתי, הוא גם שתה, אך מעט, ותוך כדי דיברנו מהויות. הוא הסביר לי עד כמה חשוב לו לראות אותי בכמה רבדים, ולדעת שיש גם אחרי הסשן, ולדעת אותי גם הרבה מעבר, ואני הסכמתי איתו אך התעקשתי לפרט ולהסביר עד כמה אני זקוקה היום לחוות את המקום הנמוך ביותר, שם יכולה לשחרר באמת עד הסוף, שם יכולה באמת להיות, שם יכולה גם לעוף.
אחרי שעתיים לפחות, ואחרי ששתיתי שלושה משקאות, ואחרי שליווה אותי והשגיח שאני נכנסת ויוצאת בשלום מתא השירותים, נסענו.
הגענו והוא המשיך לנסוע רק עוד קצת, החנה על הגשר, לא רחוק מביתי. ישבנו במכונית, התבוננו עמוק לתוך העיניים, הרגשנו, כבר לא היה צורך בהרבה דיבורים, אך מאחר והשלפוחית לחצה עלי קשות ושיתפתי אותו בלחצים, הציע שאצא ואתרוקן בחוץ מאחורי הרכב. אמר לי שיבוא איתי, ואכן אחז בי והלך עימי, ואולי נכון יותר לומר שהוליך אותי, והורדתי את מכנסיי, כך לידו, כאילו זה הדבר הכי טבעי שעושה בכל יום, והתכופפתי והתאמצתי, אבל השלפוחית נלחמה בי ולא הסכימה לשחרר, ובנוסף הודיתי בפניו שהסיטיואציה מביכה אותי, והוא לא נסוג, השקיט אותי והורה לי לחבק את רגלו. קפצתי על ההצעה, נצמדתי לרגלו, התכופפתי שוב, התרכזתי כל כולי וניסיתי, ואחרי שגם כאן היה לי עדיין קשה, הוא החליט להתרוקן בעצמו, תוך שאני חובקת את רגלו, ואז בא גם השיחרור שלי והרגשתי סוף סוף בזרם המיוחל ונשמתי. בהמשך, אני לא בדיוק יודעת להסביר איך קרה, אבל הוא זיין לי את הגרון והודיע שהולך לגמור בתוכי, ואני, הרגשתי שלמה ובטוחה, שיתפתי פעולה ובלעתי עד הטיפה האחרונה. לאחר מכן התלבשתי והתקדמנו עד לביתי. נשארנו לשבת עוד דקות ארוכות, ביקשתי לדעת איך הרגיש לו, ביקשתי לדעת מה עובר לו בראש, ביקשתי. בנוסף ביקשתי בקשה אחרונה, שתמיד תהיה ביננו כנות ויושרה, ביקשתי וידעתי שלא צריכה לבקש. שיתפתי אותו בתחושות, שיתפתי במחשבות, שיתפתי ונפרדנו לדרכנו.
לא חוויתי איתו סשן, לא היו כאן הוראות גרנדיוזיות, חוויתי איתו מהויות של מילים, חוויתי עיניים מדברות מרגישות, חוויתי רגעים מעצימים, חוויתי תחושה של ביטחון מעצים, חוויתי איך זה מרגיש להיות על הברכיים ולהתמך בו, להיות על הברכיים ולהתרוקן על ידו, להיות במקום אינטימי ורגיש ולחוש עד כמה הוא מרגיש, פשוט להיות...
