אז כנראה שהתמכרתי, לריגוש, לטרוף, לחיפוש, לאקסטזה, לאקסטרים, לעולם הפנטזיה, התמכרות שכמו נוצרה על ידי שד, שהתמקם לו עמוק בפנים, בנשמה, בתהומות הנשייה, וגרוע מכך – קבע לו חזקה ובעלות על המוח. וזה השד, כמו שולט ותיק ומיומן, בעל ארסנל של חוקים ברורים, אצלו לא חיים על ענן. אצלו אין גמישות, אמפטייה, וזליגה לצדדים, אצלו הכיוון חד וברור- משנכנסת פנימה אין יוצאים. ולפני זמן מה, באסיפה חשובה, החליט לשים בראש הדיון את שחף המדאיגה, ופה אחד נתקבלה החלטה, שחף זו ,חייבת לשחרר שליטה, לקחת לעצמה אוויר לנשימה ויהי מה. ומכיוון שהבין, שציפור ששכחה כבר מזמן איך עפים, סופה שעשוייה לשמש מזון לנשרים, הרים אותה גבוה אל על, פקח את עיניה, קבע קיסמים בעפעפיה, הטיס אותה מעלה לעולם של טירופים, שם לקח אותה לטייל במחוזות נעלמים, והראה לה גברים והראה לה חיים, והפשיט אותה ביער, בינות שולטים זאבים, והטביע אותה בצלילי מוסיקה אחרים, ודאג שתהיה רוויה באלכוהול כל הימים, וניתק ממנה את מושכות העבודה, אליהן כל השנים היתה אזוקה, ולקח ממנה את כל המטלות אותן סחבה ולהן שועבדה כל החיים, והצמיח לה כנפים, ונתן לה הוראה להיות פשוט ציפור סקרנית ומרגישה...
והיא שיחררה ופרסה כנפיים, ועפה גבוה כל כך בשמים, ונתנה לעצמה להרגיש, לחוות, ולקחה לעצמה שיעורי אקסטרים במנות, וככל שעפה גבוה יותר וככל שהתנסתה ,וככל ששיחררה, לא יכלה להביט אחורה, כבר הפכה מכורה.
ושם למטה בעולם בו שלטה 24/7, כמעט כל חייה, המשיכה לעבוד מבוקר עד ערב, לא היתה לה ברירה, אבל מעבר לכך לא באמת היתה שם, נאלמה ונעלמה. לא ממש הצליחה להתחבר לשיחות, לאנשים, לא נגעו בה באמת הדברים הפשוטים, לא הצליחה להתחבר, וגם כשניסתה, לא באמת עלה בידה, והפכה שם למטה לקצת מנותקת, והבינה שנשאבה, והבינה שהתמכרה, והבינה שצריכה קצת אחרת.
שחף הסתבר לה, שכמו כל יתר השחפים, צריכה פשוט לחיות עם יותר איזונים, שחף של היום הבינה שלעולם לא תתן לעצמה שוב לשכוח כיצד עפים...