יום רודף יום, פשוט ימים מוטרפים, אין זמן לנשום, אין זמן לקחת אוויר בין יום ליום, בין יממה ליממה, הכל מתחבר לי כשטיח ענק של עשייה בלתי פוסקת, הנטוות בנול יקר יחיד ומיוחד שלעולם אינו מתקלקל, והיידים הטוות את אותו מארג, לעולם אינן כושלות, אינן טועות, וממשיכות כך ללא רבב.
קמה בבוקר לפני כולם כדי לנשום את השקט ולהספיק מה שניתן להספיק בלבד שלי. יושבת על ניירת של עבודה, מבשלת, מתקתקת סנדביצ'ים, מתלבשת, מתאפרת, מכסה כתמי שמש חדשים מרגיזים, מעירה עוללים גבוהים ממני, מזרזת, משקה, מאביסה, והופ...למכונית. בצהריים או אחר הצהריים חוזרת הביתה, גונבת הפסקה לצורך אכילה, ודי מהר אחר כך מתארגנת לעבודה הנוספת. תוך כדי כך כמובן מבשלת, מכבסת, תולה, עוזרת לקטנה להכין שיעורים, עונה לטלפונים, חלקם מעצבנים, וכשמדברת עם אדוני שלי מנסה לקחת נשימה עמוקה ואפילו לסגת ולהסתגר בחדר השינה, על המיטה שלי, להתרכז בקולו, להתרכז בדבריו ובאופן טבעי להפוך נינוחה יותר ואפילו מחוייכת.
אדוני שלי נסע כבר לפני שבוע, אלפי מילים מפרידים ביננו, אך בעוד מספר ימים קטנטן נפגש.
עבר מהר, עבר לאט.
מהר כי לא מצויי בחיי אף לא רגע דל של חוסר מעש.
לאט כי לישון בלעדיו שבוע זה כבר מרגיש לי בפנים ממש קשה, ולא להרגיש אותו בפיזיות שלו גם ביום יום זה לא קל.
ובכלל...
לעיתים לאחר מספר ימים של לבד, ללא זיונים, ללא עינוגים, ללא אורגזמות ובטח שללא אהבה פיסית, לפתע מעירה אותי הכלבה שבי, כולה בערה מוטרפת, או אז אני מתיישבת ליד המחשב ומחפשת את הסרטים הבדסמים הכי סוטים, קוראת בלוגים נוטפי זימה, ומרגישה את תאוותי זועקת בקרבי. כך היה שלשום, כך היה גם אתמול. חושבת שהבערה פשטה בי דווקא בסוף השבוע, בשל אותן דקות של חסד בהן יכולתי לקפל כביסה שלא כרגיל בעמידה אלא תוך כדי ישיבה וצפייה בטלביזיה, ובשל העובדה שיכולתי להתרכז כמעט אך ורק במטלות הבית ולא להיות ממש מוטרדת במטלות העבודה, זו ששיעבדה אותי גם היא לשפחתה ובתמורה נותנת לי פרנסה. שלשום חזרה אלי תאוותי ובגדול וביקשתי מאדוני לענג עצמי עד אורגזמה. אדוני אישר וביקש דיווחים שלאחר מעשה, אך להפתעתי למרות הייחום הבוטה שצעק ממני, השימוש בצעצועים והנבירה בכל סוגי המערות והנקיקים, הגמירה הייתה כמעט בלתי מורגשת. הרגשתי מרומה על ידי עצמי וביקשתי לגמור שנית. שוב נענתי ושוב חזר הריטואל על עצמו. אתמול ביקשתי שוב. הייתי בטוחה כי הפעם, אם אשקיע באמת, אגרוף הצלחות, אבל.... נאדה. גמירה חלושה מתסכלת.
הבנתי שללא אדוני אני אבודה. האורגזמות טכניות ללא כל ריגוש ופשוט חבל על המאמץ והתסכול שלאחריו.
בעוד יומיים וחצי חוזרת להיות כלבתו הצמודה אליו וכל כך מייחלת לרגע. מחכים לנו חמישה ימים של ביחד ללא ילדים, ללא עבודה וללא מחוייבויות. חמישה ימים של אילוף הבטיח לי אדוני, ואני כל כולי נוטפת. בדס"מ נקי מחכה לנו ויודעת שמשם נחזור שנינו אחרת.
נוזלת, מייחלת, מבקשת, מתחננת, רוצה, כמהה, זונה, כלבה, כל כך כלבה:)
לפני 15 שנים. 29 במרץ 2009 בשעה 17:12
