"שנה הלכה, שנה באה, אני כפיי ארימה..."
עוד שנה הלכה. שנה שלפחות מחציתה הראשונה היתה כל כך נפלאה עבורי. חודשים בהם חוויתי אהבה ענקית, חיבור ענק, ריגוש עצום, תחושה של ביטחון ואושר מסוג אחר, אושר שמעולם לא נגעתי בקצה קצהו בכל שנות חיי קודם לכן. החיים מלאי הפתעות, כך שבאמצע השנה מצאתי את עצמי בטלטלה רגשית מהסוג הלא טוב, טלטלה שלקחה אותי לפירוק המערכת הזוגית. התקשיתי להאמין לנוכח המציאות החדשה, התקשיתי להתאושש ועדיין בפנים הפאזל שפורק בכאב מר כל כך- לא השכלתי להרכיב את כל חלקיו.
"שנה הלכה, שנה באה" ואני, אפיקורסית שכמוני, את ידי לא מרימה כדי לבקש ישועה ממעל, אני את ידיי מרימה כדי לסוכך עלי, כדי להכיל אותי וכדי להזכיר לעצמי שוב מחדש שאני אחראית למעגל חיי.
עושה המון למען עצמי, למען אהיה שלווה. מכניסה את עצמי למהלכים, עוברת תהליכים ותמיד עם הפנים קדימה.
"שנה הלכה, שנה באה" ואני שבקרוב אחגוג 44 סתווים רוצה לחייך גם מבפנים, כפי שאיחל לי אתמול, אחרי שהלך, הונילי שבחיי, שאמר שהלוואי ואקום היום בבוקר עם קימטוטים נוספים של חיוך, וכפי שאיחל לי הבדס"מי שמרגש לי דברים אחרים – שיהיה לי זה הדבר שאותו אני מחפשת ולו ראוייה, והכי חשוב כפי שאיחלתי לעצמי ומאמינה שיקרה.
שנה חדשה בפתח, שנה זכה וטהורה, מי ייתן ואשאר בריאה, מי ייתן ואמצא לעצמי גם נפש ענקית כדי להתחבר אליה, לאהוב ולתת עד הסוף.
מאחלת גם לכם יקרים שנה נפלאה.
מחבקת::))
לפני 15 שנים. 17 בספטמבר 2009 בשעה 12:51
