אני כבר מזמן לא זונה, אני כבר מזמן לא נשלטת, האמת, ברוב המקרים אם מישהו מנסה לרמוז או לנסות לקחת עלי שליטה אפילו בשיחה, זה נגמר בכך שכיבה אותי, ואני מן הסתם מכבה אותו, חושבת שגורמת לו לחשוש ממני, אפילו להרתע...
מתחושה של חוסר ביטחון והיזקקות, שכמו עטפה אותי בניילון נצמד, כזה שהוצמד ע"י שולט מיומן, כך שלא אוכל לזוז אפילו מילימטר, ובקושי לנשום, מאותה תחושה של חוסר אונים, כאב תהומי וחוסר היכולת להתמודד עם בדידות קשה, הגעתי לצד השני, החזק, השולט, הברור, החד, ההחלטי, שאינו נופל בין המילים היפות, שאינו מתבלבל.
ופתאום אתה, ובשבילך אני זונה בשניות, עוד לפני שפתחת את פיך, עוד לפני שנתת הוראות, עוד לפני הכל. מספיק מבט אחד שלך ואני שם, לגמרי... וכמהה לך שתיקח אותי כפי שרק אתה יודע לקחת אותי, עם הסטירות שמעיפות לי את הנשמה ומאיימות לשנות לי את הצורה, עם החניקות האמיתיות, המחסור באוויר, היריקות, ההצלפות... וגם הזיונים, מה לעשות...
בשבילך מוכנה, עבורך זונה, פותחת את כולי, זורקת את כל ההגנות והמגננות, מרטיבה, מיללת ככלבה מיוחמת, מתרפקת, משרתת, משחררת, אוח כמה שמשחררת...
בקרוב תבוא ותיקח, כפי שרק אתה יודע...