לפני 20 שנים. יום שבת, 6 בינואר 2007 בשעה 9:41
מן שעה שכזו
שעה של עצב
שעה של יגון
ואפילו מלה כבדה -
דכאון
הלוואי ויכולתי לבכות
מן סוג של קטרזיס שפעם היה עבורי כה נגיש וזמין
ועתה הוא עדיין שרוי בגלות
אחות אבודה
ורק לעיתים נדירות
הוא מרשה לעצמו לשחרר טיפה
טיפה קטנטנה מתוך מאגר גואש ושוצף
המאיים להציף ולהטביע את הנפש
ואולי בשעת רחמים כה קשה
אעצום את עיני ואניח לעצמי להתחבר
וארשה לעצמי לחוש את עוצמת הכאב
ולהתמכר לו
ואתן לנפשי לטבוע באותה מערבולת
ואמשש את הכאב באצבעותי
ואחוש אותו לופת את מותני וצלעותי
ואתמזג עמו לישות אחת
ואחר כך כשאתעורר
לאחר אותו חיבור נדיר של נפש וכאב
אהיה כבר במקום אחר