נפגשנו אתמול, הוא מכיר אותי כבר שנים, הוא גם פה וגם הרבה שם, ומכיר אותי בהקשרים אחרים של החיים, והוא איש כל כך מקסים. והוא אמר לי שנראת נהדר, הרבה יותר רכה מבעבר, ושראה לי ניצוץ של שמחה בעיניים, ובהמשך הערב, שוב אמר "כמה שאת יפה, יפה הרבה יותר מבעבר" , וחייכתי אליו, וחייכתי אלי, ודיברנו הכי פתוח, הכי ישיר, חשוף וכן שיש. והוא שאל אותי מה אני מחפשת היום, וחייכתי, ושוב חייכתי, וניסיתי לחשוב, ולתת לו תשובה מדוייקת, אך לא ממש הצליח לי, לא הצלחתי לדייק אפילו לעצמי. ואמרתי לו, שחושבת שאשמח למצוא זוגיות, שכן למעט שנתיים בחיי, אף פעם לא באמת היתה לי, וזוכרת שכשהיתה הייתי מאושרת. והוא הוסיף ושאל, מה אני חושבת שעובר במוחו של גבר שרואה את הכרטיס שלי כאן באתר, ועניתי לו, שאני מאמינה, שאם הוא בעל אינטלגנציה רגשית גבוהה, ובנוסף לצפייה בתמונות הוא גם קורא אותי בבלוג, הוא כבר ידע לקרוא גם בין השורות, הוא ידע לזהות אותי. ולמרות שעניתי לו כך הרגשתי רע, והמשכתי להסביר לו, ובעצם המשכתי להסביר לעצמי. והוא אמר לי, "יקרה, את הרי יודעת שאני לא שופט אותך, ואם תגידי שאת רוצה לעוף עכשיו, אז התמונות שלך והבלוג, ביחד עושים את העבודה", והוסיף שאם אני מחפשת זוגיות , לדעתו צריכה לשדר אחרת, ואולי לחפש גם במקומות אחרים. והמשכנו לשוחח, והמשכתי גם קצת להתווכח, והמשכתי לומר לו, שכן, למרות התמונות והבלוג, יראו גם אותי – האמיתית, וניסיתי להסביר לו שעדיין אני אותה האחת, ועדיין כשהולכת ופוגשת בשדה כלנית, מתרגשת כמו ילדה קטנה, ואם גם מוצאת מאובן, הראש ישאר שפוף ואמשיך לנסות ולאתר נוספים במשך שעות, וכשמשקה את הצמחים שלי, מתרגשת מכל עלה חדש , וכשפוגשת ילדים הלב שלי נפתח, וכשמציירת בכלל נושמת אחרת, וכש...
והוא הזכיר לי שמכיר אותי על כל מה שיש בי, ושמעריך אותי, ושרוצה רק בטובתי, והוא הזכיר...
ושוחחנו גם על הילדות שלי, על הנשוי הראשון הנבזי שלקח אותי כשהייתי בת 15 וחצי וניסה לתת אותי גם לחבריו, ועל אנשים אחרים, שלא ידעתי לומר להם לא, ועל אנשים מקסימים שבאו לאחר מכן, שלא היו נבזיים כלל וכלל, ואני ידעתי להתאהב בהם בשניות, ולאחר כשבוע שבועיים, הייתי מקבלת בחילה ולא יכולתי להביט בהם עוד, ועל ההוא שבגללו עזבתי את הבית לקראת סוף כיתה י"ב, ובהמשך עבדתי מבוקר עד ערב, עוד לפני הצבא, כדי שנוכל לממן את השכירות לדירה, ואח"כ גיליתי שבוגד בי, ועל הנישואים הכושלים, שאהבה מעולם לא היתה בהם, והיוו עבורי כלוב אכזר, ועל הזוגיות הבדסמית המופלאה שהיתה לי ונגמרה בתחושת בגידה.
והמשכתי לחשוב עוד הרבה אחרי שחזרתי הביתה, והמשכתי לחשוב גם היום, והבנתי שלמרות שמחפשת בן זוג, לא באמת ממוקדת בזה, מאחר ועייפתי משנים של חיפוש, אין לי שום רצון להתפשר על מישהו שלא מתאים לי, וקשה לי כל כך להאמין לגברים. ומעבר לכך, שנים על גבי שנים, שעושה הכל במו ידי, יכולה להכל: לבנות, לעבוד מבוקר עד ערב, לפרנס, לייעץ במקצועיות בפתרון בעיות בנושאים מהותיים, לפנק את עצמי, לפנק את ילדיי, לנסוע לחו"ל, לשלם על עצמי בכל עניין, לקנות לעצמי, לעשות לעצמי, ולגדול, ולהתחזק, ולהתחשל, ויכולה גם לא להרגיש,הכל יכולה לבד... והבנתי פתאום, שלמרות שעדיין בפנים קיימת הכמיהה, ומאמינה שגם יום יבוא ותמומש, נכון לעכשיו ארץ הפלאות עבורי נבראה,ורוצה להמשיך לעוף בה גבוה, ורוצה לחוות, ורוצה לרחוץ באקסטרים הזה, לתת לו לשטוף את עורקיי, ורוצה להכנס למקומות בהם כף רגלי טרם דרכה, ורוצה להמשיך להרגיש מכושפת.
לפני שבוע החלטתי שבפורים אתחפש למכשפה, היום חושבת שאולי הבחירה לא היתה מקרית...
