משב אויר

יצאתי ממך בדרכי הביתה כל כך מלאה.
הגעתי לשמיים , שיחקתי עם העננים , זמן איכות שהצליח להביא אותי לשיאים חדשים.
גם רגעים שהיו לי קשים - ידעת להוביל אותי בינהם בבטחה ולעזור לי לצלוח אותם ולהביא אותי למקומות טובים יותר .
כל פעם אני מופתעת מחדש מעוד צעד שעשיתי איתך , עוד גבול שגירדנו - מחייכת ולא מצליחה להבין איך .
שמת את ידיך על פני כשפחדתי כל כך , כיסית את עיני ושאלת - "את סומכת עלי ? " עניתי בחיוב אבל הקול היה כל כך חלוש , אני לא חושבת שאתה בכלל יודע עד כמה .
אחרי - כשהייתי בדרכי , הייתי כל כך מלאה , הרגשתי שאיני יכולה להכיל יותר .
אפילו לא הייתי מסוגלת לשים מוזיקה באוטו - ואני הרי תמיד נוסעת עם מוזיקה ... הרגשתי כאילו רוקנתי ממני דבר אחד והתמלאתי באחר - התמלאתי כל כך שעוד רגע אני משפריצה אותו מהנקבוביות ...
מילאת אותי הרבה יותר מאשר את החורים אותם אתה אוהב למלא - מילאת אותי מבפנים .
שעות אחר כך הרגשתי שאיני רוצה לצאת מהבועה ולא לתת לאף אחד לגעת בה. התענגתי על השקט ביני לבין עצמי , על הפלאשים של התמונות שהיו לי מול עיני , על הכאב העמום של השרירים - סוג של ריחוף מתמשך שלא רציתי לרדת ממנו .
אני חושבת שיקח זמן מה עד שאוכל לעבד את מה שהיה . בינתים - מתענגת על התמונות שבמוחי וגם על התמונות שהשארת לי כמזכרת ...
מחייכת כל כך .
מלאה.