לפני 19 שנים. יום שני, 15 באוקטובר 2007 בשעה 8:20
אני מרגישה שאני כל כך גרועה בזה שזו סכנת נפשות אמיתית!
איזה ברקס הוא תקע לי! אמאל'הההההההה!
מסתבר שעבודת הידיים שלי גרועה (טוב, אוש תמיד אמר שאני טובה יותר באוראלי)
והפחד העיקרי שלי נובע מהבעיה הגדולה ביותר שלי - שאני פוסטמה.
לפני הצבא נבחנתי לקורס פקמציות חיל האויר. באחד המבחנים העיקריים שמו לנו אזניות ובכל אוזן הקריאו סט אחר של מספרים. בהישמע הצליל היינו צריכות לכתוב על דף מה שומעים באוזן מסוימת.
מן הסתם נחלתי כשלון צרוף.
גם בעבודה המולטי טסקין שלי כלל את הכלוב, מסנג'ר ועבודות קטנות וטיפשיות אבל שדיברו איתי שניים במקביל איבדתי את הצפון. אני נלחצת כולי שמוטלות עלי מטלות יחדיו אז אין פלא שבכביש אני כולי רועדת. צריך לשים לב לכל כך הרבה דברים ולהגיב במהירות. יש המון הזדמנויות להיכשל ואני שונאת להיכשל - מעדיפה לברוח.
על הכל תוסיפו את הפאדיחה שנפל לי הפלאפון באוטו שלו ואני כרגע נטולת
כמה פתאטית אני יכולה להיות?
אה - ודופק לי הראש
ברביעי עוד שיעור, הפעם של שעה
HELPPPPPPPPPPPP
אני צריכה ללכת לישון שבוע. להירגע קצת.
אפילו פוקסי בטראומה ולא קופץ.
נראה לי שאת בדיקת הסוכר המגעילה אני אעשה ביום חמישי. אין לי עצבים לקפוץ למטה לקנות לימון למחר. מה אני מעדיפה - בדיקה מגעילה או שיעור מבעית? אני מעדיפה לישון 😒
בעצם יש עוד אופציה - לנקות! אללא איסתור. מן הפח אל הפחת אל הפחון