אושה לנד

קצת בדיכי היום
לא ממש קרה משהו ואולי בגלל זה.
הבריאות לא הכי טובה וחוסר המעש רק מגביר את עצמו.

לא מתחשק לי לסדר ולנקות
מתחשק לי לחיות אבל לא לעשות את הפעולות המקדימות
עשיה גוררת עשיה ואני בתוך בועה עלובה של שעמום ופאסיביות.

כמו כל בוקר מתעוררת עם חלום מעיק
ממשיכה לישון עד הצהריים
לובשת כמו מדים את הטרנינג, בפה שקית שוקו ואני מול המחשב.

בודקת בולוגים, יבול נאה היום וזה מזכיר לי איך כולם כאן ואני שם
ההתנתקות החצי כפויה הזו שלי מחיי המסיבות לא עושה לי טוב
זה לא שמצאתי תחליף אחר
החברים הונילים שלנו לא מספקים את הסחורה



איש הלך לרופא וזה אמר לו שיש לו רק חודש לחיות
מה עשה האיש? כיצד בילה את החודש האחרון? בבילויים? בהוללות? בכייף מתמשך?
אז אלף אלפי הבדלות - לי נשאר חודש מהחיים הישנים ואיך אני מבלה אותם? בטריינינג מול המחשב.
החיים לא מגיעים לקיצם, הם רק מתחילים ואני משתוקקת להתחלה הזו.
כל היום מפנטזת על איך זה יהיה, למרות הקשיים.
סופרת את השבועות עד שאאחוז אותו בזרועותי ויודעת שאושר גדול בפתח
אבל

אבל
יהיו קשיים, החיים ישתנו וחשבתי שחייתי אותם
היתה לי שנה וחצי מעניינת מאד כאן ויש חלקים שאני לא רוצה שיעלמו
חוויות שרוצה עוד לחוות
אולי לא עכשיו, אבל בעתיד
וכרגע?
כרגע אני רוצה לחיות
לא רוצה להיות צל נעלם של עצמי
אני אמורה להיות בתקופת ליבלוב ופריחה ולא בדכאון וקמילה

אין לי את הכח
אין לי את הכח לנקות ולסדר
לבקש ממנו ללכת למועדון
לקבוע עם חברה
להרים טלפון
לחיות

מנומנמת לי מול המסך
ולא טוב לי