"ומיילדום כידוע זה "כשהגבר עושה לאישה מה שהיא רוצה בלי שהיא תצטרך להגיד" "
את המשפט הזה של ונוס צריך לדעתי לנצור ולשמור
בכמה מילים הוא הגדיר את הבדס"מ שלי
מה זו כניעה? התמסרות?
אצלי בדס"מ זה אקשן, זה תפאורה, זה פורפליי מגרה
זה לחוש נחשקת
ולהיות עצלנית
אני עצלנית
אני פאסיבית
אני מלכה בתחפושת של שיפחה
אני אוהבת לשכב על הגב, קשורה, רגליים פתוחות ולתת לו לבצע בי את זממו
העונג כולו שלי
ואתמול הוא היה שלי!
איזה כאבים? איזה דימומים? איזה חששות?
אתמול זה היה סקס קינקי טובבבבבבבבבב
מבחינתו הוא התחיל כאשר התחכנו זה בזו, כאשר הספינק לי בהפתעה והכאיב לי
מבחינתי הוא החל בשעות הבוקר, כאשר משך אותי חזק בשערי על מנת להוציאי מהואן של הוריי (שוב נסענו לבקר את אחי בבסיס)
האינסטינקט שלי היה להרביץ לו! ואז נזכרתי שאנחנו "בעסק" 😄
איך ההורים שלי לא שמו לב אני לא יודעת, או שבעצם שמו לב ולא יחסו לזה חשיבות
הם רגילים אלינו, ולא שהם לא עושים את זה בעצמם.
עד מחר אבא שלי יכול לקרוא לנו משוגעים וסוטים אבל רק השבוע ראיתי אותו מספינק לאמא שלי אז שישתוק!
מי שבאמת לא בעסק זה ההורים של אוש. אין להם מושג עלינו ולכן סיבה זו מצטרפת לכמה אחרות בלמה אני לא אהיה מחר בת"א מול ביהמ"ש בשעה 13:00,
בנוסף כמובן לסיבה שקצת קשה לי להפגין בחודש תשיעי ללא שירותים צמודים.
כן! היום רישמית נכנסתי לתשיעי!
עוד מעט יבואו ההורים של אוש לסדר לנו כמה דברים בבית וניסע לבאני בי לקנות טקסטיל לפוקסיניהו.
זה תמצית עולמי כיום ולא העוול הנורא שנעשה לקהילה שלנו.
אבל זה לא תירוץ ומתחיל להיות לי רע בקשר לחוסר המעש שלי בענין.
האפליה הזו מכעיסה וכואבת
וזה לא הענין של הדאנג'ן כמקום בילוי ספציפי
אני מחבבת את המקום אך לא משתגעת עליו. המוסיקה שם איננה לטעמי ושלא לדבר על אי כיבוד החוק (עישון) שמונע ממני לבקר במקום (או בתחליפו)
מקום ספציפי זה או אחר איננו הענין עבורי. אני אוהבת את האנשים.
אבל הדאנג'ן הוא סמל והפגיעה בו רלוונטית לכולנו, גם לציבור הלא בלייני.
אני לא טובה בפוליטיקה, באקטיביזם חברתי ובפלפולים משפטיים.
אני רק יודעת שזה כואב.
זה כואב להיות חלק מציבור שמנסים לפגוע בו.
לפני 16 שנים. 23 בדצמבר 2007 בשעה 13:05
