פעם באיזה קורס פסיכולוגיה זניח ניסו לתת לנו טעימה של פירוש תמונות. פירשו את שלי כאורינטציה לעבר.
תכלס זה נכון. אני נוסטלגית. מאד ממוקדת עבר - לא עבר של ג'נטלמנים אנגלים, מחוכים וקרולינות
אלא לעבר שלי. לשריטות ולתסביכי שלי. לטראומות שלי.
לחוויות שלי.
ויש לי שק מלא מהם אך כרגע נהיה בו חור וכל המטען שסוחבת איתי נהיה מעט פחות כבד.
פעם ראשונה בחיים אני חושבת שאני חיה בהווה.
לא חיה על תהילת העבר, לא מנסה לתקן טעויות עבר, למלא חסכים, לרפא פצעים
אבל גם לא רוקמת תוכניות לעתיד. וזה ממש לא אופייני לי - לא בפנטזיות ולא בסידור לו"ז להשקטת החרדות.
אני באמת באמת זורמת
עם הפתיחה הזאת, עם הקשר הזה, עם החוויות המיניות הזוגיות, עם הרגש. אני חיה את הרגע
אין לי שמץ מה יהיה איתנו מחר - בעצם לא מדויק - עם איזה אנחנו ?
עם אוש ואושה? מחר נהיה ביחד. מחרתיים נהיה ביחד. עוד שנה נהיה ביחד. בקבר נהיה ביחד.
אין לי צל של ספק.
עם פתיחה עם סגירה עם אחרים ואחרות. תמיד נהיה ביחד.
והוא? הוא לא בטוח בכלום אבל זה שלו. אני מדמינת את החרב סביב הצואר מתנפצת לרסיסים. הבטחון שלי יחזיק אותנו ביחד. יש לנו זוגיות חזקה יציבה ואוהבת ואין שום סיבה שזה ישתנה. אני לא אוהבת אותו פחות או רוצה אותו פחות. הלוואי ויבין את זה.
אעשה הכל כדי לשמור עלינו.
מה שאני לא יודעת זה לאן הפתיחה תיקח אותנו.
אני לא יודעת שיט. וזה מוביל אותי לאנחנו אחר.
הוא שואל אותי אתמול בסוף הדייט, העוגיית חיוכים שלי,
איך אני רואה את ההמשך. ביקש שאחשוב היטב, אפילו אדמיין. עניתי לו בכנות שאני לא יודעת. הוא הרי לא היה בתוכנית שלי. חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה. חיפשתי ריגושים ומיניות ומצאתי קשר ורגש. אז איך אפשר לדעת מה הלאה?
יודעת מה לא, ואמרתי לו את זה.
זו לא זוגיות ראשית ומקוננת. אף אחד לא יפרק בית כאן.
זה קשר של כייף טהור.
של שיחות נפש וריכולים, של בילויים וחפירות, של צחוק והשווצות. קשר של למידה ותשוקה, קשר של פרפרים.
ובכל זאת, מה עוד?
זו פעם ראשונה שלו בקשר עם אחת כמוני.
נשואה ובאושר. יש המון מגבלות והגבלות והוא קנה פה חתיכת חתול בשק. אני לא חופשיה כמו רווקה או אפילו כמו נשואה שלא באושר. הזוגיות הראשית שלי, הבית שלי יקר לי יותר מכל. אני לא יכולה לצאת איתו לחופשה, לבלות סופ"ש או אפילו לילה שלם בלי לחזור מוקדם בבוקר כדי שהילדים לא ישימו לב וישאלו שאלות.
מה כן? אני יכולה להיות הכי אמיתית איתו, להכיר לו אותי.
יכולה ורוצה תקשורת רציפה, מפגשים אינטימיים אחת ל,
מפגשים חברתיים תמיד. מסיבות? ענייני האיזון המגדרי קצת עושה בעיות אבל אפשר לנסות. אולי גם להשתכלל ולהתפצל. בטוח יש פתרונות.
בילויים משותפים? בטח. אורגיות? בטח ובטח (רק שוב ענייני האיזונים...)
כן. הייתי רוצה שזה יהיה קל יותר. הלוואי והיינו קרובים יותר. הלוואי והייתי ניידת. הלוואי איזון מגדרי לא היה משחק תפקיד. הלוואי לא היו חששות וקנאה ואילוצים ופחדים
אבל יש. אנחנו בייבי פולי ולומדים תוך כדי תנועה.
יש לי באקט ליסט
דברים שרוצה לחוות איתו ואיתו (שלא לדבר על עם שניהם ביחד. מותר גם לפנטז ולשגות בדמיונות) ולבד ועם אחרים.
רוצה לרקוד לשחות לשיר ברכב שירי נייטיז בקולי קולות
לשתות לאכול לעשות שופינג ולקחת סמים
רוצה צירופים וערבובים ואורגיות וסשנים
רוצה לשבת ולדבר ולגעת ולצחוק
ולחיות
את הרגע.
