ועכשיו קצת שקט ושלווה. הוא מוצף ואני במקום לשחק אותה הולנדי ולתקוע את האצבע בחור שבסכר אני מחטטת בפצעים ומושכת עוד ועוד קיסמים ועצים.
"תנשמי" היא כל הזמן אומרת לי. "זה בטח נורא קשה להיות את. הראש כל הזמן עובד"
"לאן את ממהרת?" מפחדת שיגמר
מפחדת שהזקנה תצוץ, הגוף יקרוס, ההורמונים יורידו את החשק, יחדלו לחשוק בי, ישבר לי הלב והפתיחה תיסגר.
המון פחדים וחששות
אז לנשום.
זמן משפחתי, זמן חברי, זמן מנוחה וזמן חגיגה
כי כן חגגתי. חגגתי לו יומולדת, חגגתי את עצמי.
וממשיכה לקבל פידבקים מנשים וגברים. שאני וואו
עם למרות ובגלל המשקל. אני לוהטת וחופשיה ומאימת ומעוררת השראה. אז מגיע לי לחגוג את זה. ולנשום.
בחמישי זכיתי להפוך אינטראקציה מינית לחברית.
לתמוך בחברה חדשה בעת צרה ולחגוג איתה ביחד בחיים האמיתיים. יצאנו להופעה של אברהם טל. שתינו ורקדנו ודיברנו והיה קסום.
בשישי בילינו בוקר ארוך בפארק פסטורלי בהרצליה עם הונילים מהשכונה והיה קסום.
אחר כך ביקרנו את אמא שלי אחרי ניתוח בביהח ועם אבא ישבנו במסעדה במרינה. את אותה קדרת פירות ים שרק טעמתי ממנה לפני חודש חיסלתי עם הקטנה שלי הפעם. קינחנו בגולדה. היה קסום.
היום באמצע הנקיונות הוא הפתיע ובא להגיד לי שלום לפני שנסע צפונה. היה קסום.
נצא היום עם חברים ויהיה גם קסום.
ראינו פרק 8 והיה קסום.
הוא עושה מאמץ ואומר יותר כן ויוזם. הוא קסום.
שווה לנשום. הקסמים יגיעו גם אם לא ארקח שיקויים ואנפנף במקל הקסמים שלי.
