פוסט נוסף היום כי היה פקק באוטוסטרדה.
התפנצ'רו לאוטובוס הישן הגלגלים והיה צורך להכניס אותו לתיקונים, לא לפני שעשה פקק וכמעט גרם לתאונת שרשרת.
בסוף הגיע הפאנצ'ר מאכר ומילא אויר בגלגלים.
האוטובוס חזר לקרטע על הכביש בינתיים.
הורדתי את הפוסט הקודם לכמה שעות כי הייתי צריכה לנשום רגע. לחשוב.
שאלתי שאלה וקיבלתי תשובה. בהתחלה היא נשמעה לי הגיונית והתמודדתי איתה באופן בוגר ויציב אבל הספקות התחילו לחלחל וחיטטתי קצת בפצע. ביקשתי הסבר והתשובה ששמעתי אמנם לא הפתיעה אותי אך הכאיבה לי. הרגשתי שקיבלתי את האמת ישר בפרצוף.
חשתי חזק את אי ההדדיות. התישבתי על ריצפת חדר האמבטיה ופצחתי בבכי "תמרורים". החלטתי לא להיכנס באין כניסה אלא להשתמש בעצור. לחשוב רגע. לנשום.
ואז הוא התקשר...
מנסה להרגיע, להסביר והקו נוראי
"תרדי לחניה"
OMG
מה הפאק? מה עושה כאן?! (היו לו תוכניות במרכז ולא יכל להישאר אדיש לדרמה שלי).
דיברנו. והוא הפריך את שחשבתי.
אני ילדה בכורה. תמיד ראשונה. תמיד מקבלת את שרציתי.
לעולם לא בתחרות על משאבים
וזה השיעור שלי, הנוכחי.
כאן הבייביפולי שלי זועק וצורח.
כאן אני לא מקום ראשון. לא מקבלת כל מה שאני רוצה.
עלי להתחשב באילוצים של כולם. ברצונות של כולם.
וזה לא אומר שזו אשליה.
שאני אתנחתה קומית, שאני תוספת שולית
זה רק אומר שאני והוא אנשים שונים. יש לנו מחשבות שונות. התנהגויות שונות. ראית עולם שונה.
זה לא אומר שהרגש שלנו שונה. הוא רק מתבטא אחרת.
אני טוטאלית. נשאבת ושואבת אנרגיות.
דרמה קווין זונת צומי היי מיינטננס
הכוכבת בסרט של עצמי, תלת מימד בעשרה אולמות קולנוע בו זמנית
ובינתיים הוא סובל אותי. שניהם סובלים אותי. שלושתן סובלות אותי.
מנסה להבין את מה שמסביר לי. להסתכל על זה מהצד שלו. לא להיות עיוורת לקשיים שלו, לפחדים שלו.
הפתרונות שלי אינם מתאימים לו כרגע , הדרך שלי לא תמיד היא הנכונה עבורו.
אני צודקת. אבל גם הוא.
זה מצריך ראית עולם הפוכה משלי.
לא שחור ולבן. להסתכל על היש ולא על האין
ואני גרועה בזה.
אני מצפה שכולם יהיו כמוני אבל אוי אם כולם יהיו כמוני.
אם כולם יהיו הדרמה קווינס מי יהיה שומר הראש? מי יהיה ליצן החצר?
אז חמישי בלילה הוא יבלה איתי בטאבו ויחזור לישון איתה.
הוא יבלה איתה סופ"ש שלם. לי יש שישי מהמם עם אוש.
והלוואי יגיע בקרוב היום והלילה שיהיה לו יותר זמן עבורי. שלא ימהר אליה/לעיסוקים/לאימונים/לעבודה.
רוצה להרגיש בטחון בקשר הזה אבל אולי זה השיעור? שאין בטחון? להנות מהכאן ועכשיו? מחוסר הודאות והיציבות? להנות מהמציאות? כל כך שונה מארץ הפנטזיות שלי.
זה עדין כואב אבל פחות. פחות אבל עוד כואב
חצי הכוס הריקה לא מתמלאת בבת אחת אבל הורדנו מהשולחן ריצוי, חוסר כנות, אשליות ואני עובדת קשה כרגע על תפיסת החוסר הדדיות.
כל אחד מבטא את אהבתו אחרת.
עוגיפלצת אוהבת עוגיות.
