אושה לנד

הנני כאן
מרגיש לי זר, הכתיבה זאת אומרת
מוצאת לי תחליפים לניקוי הנפש אך יותר מזה קצר הזמן
במרדף אינסופי של שטיפת בקבוקים
המחזור האינסופי הזה של האכלה, שעשוע, החתלה, הרדמה + שונות בבית ובחוץ ממלא את יומי
בראש דווקא מתרוצצות מחשבות אחרות, מחשבות על מה הלאה

אולי ללמוד
בתהליכי ברור

אולי לכתוב
חוסר הבטחון מקונן בי

חיבת פרנסה
רוצה עוד אחד

וSEX? תזכירו לי מה זה?
BDSM??!! ווט דה פאק? מה לי ולזה? עד שצופה
צופה בסצנה בסידרה "וידויה של זונת צמרת". מלכה בתשלום בסשן הראשון שלה.
הצופים בודאי מגחכים במבוכה על אותו גבר בגיל העמידה שעומד לו מכאלה שטויות
אבל אני מבינה
מבינה את הצורך הזה בלהיות קשורה, חסרת אונים
להתענג מהכאב, מקשירת האברים

אולי יום אחד
מתישהו
כרגע משהו אחר על הפרק
משהו חמים ונעים
משהו שאני מצפה לו בכליון עיניים
להיות ביחד לבד
אולי מסעדה טובה, אולי להתכרבל מול הטלויזיה
אולי לעשות אהבה
אך בעיקר לישון

הפיינל פור פתאם נדבק לו אך מסתבר שהוא במהדורה המוקדמת
נושי יאופסן לראשונה אצל סבא וסבתא ואני כולי רועדת מזה
רק שלא יעשה סצנת בכי היסטרית
רק שלא אמות מגעגועים ודאגה