מאחלת לו שלא יהיה כמוני
שלא יהיה דור שלישי
שלא יחיה את זה בראשו בכל יום ויום
שלא יפחד לצפות בטלויזיה ביום הזה ושלא יעשה זאת בכל זאת באובססיביות רבה ואז יפחד מהחושך
שלא ידמיין בראשו אם היה שורד או לא
שלא יחפש בת זוג בהירה כמוהו כדי שהילדים יוכלו להתחזות לאחרים
אני יודעת שזה אולי נורא להגיד את כל זה
אבל הלוואי והשואה לא תהיה חלק בלתי נפרד מההוויה שלו
שיוכל להתיחס אליה כעל משהו נורא שקרה אי שם בהיסטוריה הרחוקה ולא כאירוע מכונן ומבעית
דור רביעי.. וואלה
סבא שלי ז"ל, הניצול היחיד, לא זכה לראות אותו
לא זכה לראות אותי תחת החופה ולהכיר את אישי
כמה היה מתמוגג מאושר
אבא שלי בהחלט דור שני
כל מה שלא קיבל, כי חייבים לחסוך ליום המחר, הרעיף עלינו בטונות
לא פצחנו פינו וכבר קיבלנו את מבוקשינו.
אצל בעלי בבית האשכנזי מ2 הצדדים שלו לא זורקים אוכל. הכל מדוד.
ואיך אגדל דור רביעי? כיצד אספר?
אך חשוב מכך, כיצד לא אנחיל לו את הטראומה?
לפני 16 שנים. 1 במאי 2008 בשעה 17:50
