שיקרתי לעצמי כל השנים האחרונות?
או שרק חייתי בהכחשה?
"אני לא בקטע של מנטאלי. אני לא נשלטת. רק מזוכיסטית מינית.שיכאיבו לי פיזית, ישפילו אותי מינית וזה הכל. לא מצייתת. לא מוכנה שיחלקו לי הוראות ומשימות. שיבוא פתאם מישהו וישלח אותי להוריד תחתונים בשירותים? עייפתי מזה. זה משעמם וצפוי ושחוק וכבר לא בשבילי. אני מנוסה והשיט הזה לא מדבר אלי בכלל!"
פסדר...
על מי את פאקינג עובדת?!
את מנוסה וותיקה ומזוכיסטית ופמניסטית ודומיננטית וחזקה אבל מול האדם שאת בוחרת בו את לגמרי מרגרינה. סמרטוטית והאמאמא של הנשלטת.
1.
ערב עם חברים. כולנו פולי ואוש מרגיש קצת על המוקד.
לא מתרגש. דעותיו נחרצות. אנחנו עדין בהתחלה וקשה לו מאד. זקוק לחוקים ולהגבלות. זקוק לקבוע עבורינו את הקצב וכל אימרות ה "תתגבר" מזיזות לו תביצה השמאלית.
הוא לא מתגבר ולא מתרגש
אבל בדרך חזרה הביתה אנחנו משוחחים.
טיפש הוא לא. קולט שהחברות שלי פשוט מדבררות אותי.
מה שאני לא מסוגלת לתקשר ברהיטות ובנחישות יוצא החוצה אבל בשפה שלהן, בדרך שלהן ולא במדויק.
אני מרגיעה ומסבירה שכל אחד מדבר מנקודת המבט שלו וקשה להשליך מערכת יחסים אחת לשניה.
אנחנו ייחודיים. בינינו יש מערכת יחסים של שליטה.
וכמה שזה לא 24/7 ואין לנו טקסיות ושליטה ברורה עדין היא תמיד שם, ההיררכיה, מתחת לפני השטח.
אני נשלטת והוא שולט
הוא מנתב ואני מסכימה
הוא קובע את הכללים ואני רק מבקשת שיבין שקשה לי.
לא מבקשת לשנות, רק מבקשת הבנה
וזה שינוי גדול.
קשה לי להרים את הראש ולדרוש. זו לא הדינמיקה בינינו. מעולם לא היתה. אני מבקשת ולא מודיעה. ולפעמים גם לבקש קשה.
קשה לבקש חופש. במיוחד כשאני לא רוצה אותו באמת, את החופש.
לא רוצה שהזוגיות תשתנה. שהאהבה והתשוקה ישתנו. שהשליטה תשתנה.
רוצה חוויות. איתו ובלעדיו (בלעדיו בגלל שהוא לא רוצה).
2.
אין בינינו מערכת יחסים בדסמית. ביני ובין העוגיה.
הוא בכלל בהגדרתו נשלט אבל הוא לא באמת. הוא סוויץ' - אולי בגלל שאני נשלטת.
גם איתו אני סמרטוטית ומרגרינה
לא מסוגלת לבטא את עצמי ברהיטות ובטח לא לדרוש.
גם שאני מנסה להעניק לו שליטה זה יוצא עקום ומתהפך עלי. מבצעת משימות בלי לשים לב בכלל. בלי שום כותרת של שליטה. רק משחקים... אבל זה יוצא לי בטיבעיות הריצוי הזה. מרצה בעיקר את עצמי. ממלא את מיכל הריגושים בקצת דלק כי חיבת הצפה תמידית.
ואיפה הקושי? האסימונים ממשיכים לרדת וליפול
חוסר הודאות וחוסר השליטה שלי במערכת היחסים הזאת מעבירים אותי על דעתי. הדרמות מתפוצצות לא רק בגלל חוסר הבטחון אלא בגלל חוסר השליטה.
אני לא השולטת בקשר הזה
השולטים הם הנסיבות, התיקים, המרחק, חוסר הניידות, המצב הכספי, המצב המשפחתי, הכללים, ההגבלות והוא.
הוא השולט.
הוא מודיע מתי איפה לכמה זמן ומה יהיה
הלו"ז הוא שלו
אני לא מחליטה מתי, לכמה זמן ניפגש, מה יכלול המפגש, האם הוא מסכים ורוצה חברתית ופומבית והאם תהיה מיניות.
מרגיש לי שיש לי אפס שליטה במערכת הזאת.
וקשה לי.
אז מה עושים? שלב ראשון יודעים. ידע זה כח.
אני אבקש לדעת, עד כמה שניתן. מתי וכו'
ואז אולי מידי פעם אעיז לבקש.
אני יודעת שבדברים מסוימים ישמח לשחרר ולתת לי לקבוע. אבל בשביל זה צריך לתקשר. להבין מה כן ומה לא. מה כבר לא מתאים לו ולמה פתוח.
ולא צריך גם שמישהו יקבע. אפשר לתכנן ביחד.
הוא ביקש לדעת מה יכול לחזק את הבטחון שלי בקשר.
אז גם ידע. ידע ומעשים. לדעת מראש מתי הוא פנוי ולכמה זמן. להבין מה הלך הרוח שלו ושלי. שנצליח להסתנכרן ברצונות, בכוונות, בתשוקות.
לקחת חלק בהחלטות הבילוי המשותפות ולהשתדל לא לדרוך על בהונות ולא לעשות דאבל בוקינג.
לקחת חלק בעולם שלו. הנסיבות מכתיבות זמן מוגבל. אשמח לנצל אותו כמה שאפשר. לנטרל הסחות דעת לא דחופות ולהתמקד אחד בשניה לכמה שעות הבודדות בשבוע.
פומביות (לשם שינוי לא מדברת על מיניות חחח אלא על הכרה פומבית קהילתית, מה שכבר קצת מתרחש) אבל גם מיניות. להרגיש ששומר עבורי את האנרגיה המינית, לפחות כמה שעות לפני מפגש.
זה שאני משתוקקת לא הופך אותי או אותו לזונה.
יש בקשר הזה הרבה יותר ממיניות (יש שיחות עומק, וגדילה וצמיחה והכלה והקשבה ושיתוף והשתתפות בשמחה ובצער) אבל מבחינתי היא חלק חשוב בה. לשבת ולרכל ולשפוך את הלב אני עושה גם עם חברות. לגדל ילדים אני עושה עם הבעל.
זו זוגיות של כייף. זו המטרה ובא לי לי לצחוק ולקשקש ולרקוד ולרכל וגם להזדיין. והרבה לזיין במח.
קשה לי לבוא ברשימת דרישות. לשניהם.
כותבת את הדברים בחיל ורעדה. מתה מפחד שיאותגרו, יטורגרו, יתעצבנו, יכעסו ויתרגזו.
זה נראה לי מאשים ודורסני אבל אולי לא? אולי רק אסרטיבי? מה שאני צריכה למען השפיות הנפשית שלי.
פשוט ביטוי עצמי. לבטא את הקושי ואת הרצון
מבלי לפחד שיעזבו אותי, שיוותרו עלי, עלינו.
מרגישה שהרבה אני מעבירה את החיים שלי בהמתנה.
בהמתנה לטלפון, למפגש, לבילוי, לחוויות מסעירות.
ממתינה שירצו. שיהיו מוכנים. שיגידו כן. שיסכימו. שיענו. שייזמו. שיממשו. שיעשו.
כבר כתבתי בעבר שמאחד מבקשת ריגוש ומהשני זמן.
מוסיפה גם חופש. חופש לרצות וחופש לבטא את הרצון.
וידע.
זה יתן לי קצת שליטה בסיטואציה וירגיע את חוסר הודאות והבטחון.
הנשלטת שהנני מבקשת לעצמה קצת שליטה בסיטואציה.
כדי להתמסר, כדי למסור שליטה, כדי להשתחרר מהמתחים, מהחרדות, מחוסר הבטחון ומחוסר הודאות -
כדי לזכות בחופש , אני רוצה מעט חופש בחירה. מעט שליטה.
