מה שאני עוברת בימים האחרונים...
בחודש האחרון...
בשנה האחרונה...
המון לא כתוב כאן. לא מפורסם כאן או שם
ואפילו לא הכל מדוברר עם הבסטיות. לא מסוגלת בתוך סערת הרגשות לבטא הכל. בוררת מה ועם מי ואם בכלל
אבל עכשיו קצת נושמת.
לא בא לי לחפור בפצעים. בא לי לתת להם להתרפא.
כולנו עושים פה עבודה עצמית עצומה
כל אחד והבור שלו
ואני מלכת הבורות. נופלת שוב ושוב ומרימה את עצמי מתוכן בציפורניים.
חיבת להזכיר לעצמי מי אני ומה אני וכמה אני שווה.
חיבת להצמיח לעצמי ביצים ולהפסיק לפחד כל הזמן.
לרעוד מפחד שינטשו אותי.
מעולם לא חוויתי פרידה והפחד מהלא נודע משתק.
אני זקוקה לבטחון וערבונות אבל אין. איו מי שיבטיח לי שהוא איתי לנצח. יש רק מי שאומר שהוא אוהב והוא איתי עכשיו ומתמודד עם הקשיים שלו.
מי? שניהם.
תמונת מראה
אני והוא זה כמו הוא ואני , רק הפוך.
בקשר אחד אני המטרגרת, הדוחפת קדימה, המקשה, המאיצה מול בן זוג שמקנא, חושש, מאט, מגביל
בקשר שני אני המטורגרת , הקנאית, החוששת אבל מנסה, באמת שמנסה לא להגביל.
מי אני שאגביל? אבל לומדת לבטא את הקושי
לתקשר אותו החוצה כבר מקל, גם אם אין פתרון.
יש הכרה והבנה והכלה וזה מה שחיבת להתאמן בו -
לקבל ולהכיל את הקושי של הצד השני. לא ישר להתנפל ולהזדעק ולתרץ.
קשה לך? אני פה איתך, אהבה שלי.
זה מה שרוצה לשמוע וזה מה שמתרגלת להשמיע.
קשר משפיע על קשר. שניהם משפיעים עלי.
לפעמים מרגישה שאני כבויה. שנעלתי את החשקים והרצונות שלי בתיבה. שלא מעיזה לבטא אותם כדי לא להבהיל ולהלחיץ
זה בסדר לשים בהמתנה את מה שלא מתאים כרגע. להשהות
אבל בתנאי שלא מבטלת את עצמי.
ולא הכל רע וקשה. יש גם טוב ואני מוצאת את עצמי מאושרת בתוך הטוב הזה :
לצאת לדייט באוירה חדשה וקלילה, לשתות ולהתבסם
להזדיין כמו שני נואפים בחדר תל אביבי ולא במיטת הנישואים
להתלבש בצבע שלי ולהגיע למקום ולשמוע ישר "הנה הזוג המלכותי"
להיות תחתיו ולהיחדר. להרגיש ימים אחר כך את הנשיכה שלו.
לראות איך הוא מביט בי בעיניים מאוהבות ולהרגיש ברת מזל ומושווצת
לשתות ולעשן ולצחוק ולהצחיק ולפלרטט ולהרגיש מחוזרת
להתחבר מחדש ולהתמוגג בחיים שבנינו לעצמנו ביחד.
יש הרבה טוב
ובזכותו מצליחה להכיל את הרע
אבל עכשיו טוב
ומזמנת לי עוד טוב
