אושה לנד

כשאלוהים חילק זכרון הוא שכח לעמוד בתור

בואנה, יש לי מלא מלא חסרונות
והוא כמעט פאקינג מושלם, חוץ מאוטיסטיות הקולינריות שלו והזכרון.
מה כבר ביקשתי? מה?!
שידפיס לי קו"ח? אז הדפיס
אך איה הם? כמובן שלא בבית

ומחר החלטתי סופסוף ללכת ללישכה ולהחזיק אצבעות שאני זכאית לדמי אבטלה.
אם כן זה לא הולך להיות פשוט (הגעה פעם בשבוע עם הנוש כי אני לא ניידת)
אבל אנחנו ממש ממש ממש חייבים את הכסף.
הלוואי ויכולתי לשבת בבית ולגדל ילדים (לא כל החיים, אבל לפחות בשנת החיים הראשונה שלהם) אבל אינני יכולה. משכורת אחת לא מספיקה כל כך בימינו, במיוחד שיש משכנתא על הראש.

לא זוכרת מתי יצאנו לנופש, שלא לדבר על חו"ל.
כל הכספים שקיבלתי ליומולדת הלכו למשק הבית.
הקיץ קניתי לי רק 7 טי שירט ו2 מיכנסיים 3/4. ונעלי ספורט לדורבן.
משתדלת לא לבזבז. אוכלים הרבה יותר בבית ופחות ג'אנק פוד.
לא מחסירים דבר מהילד ונעזרים בהורים מבלי לפגוע בכיסם יותר מידי.
באמת שאין על מה להתלונן אבל לאורך זמן לא נחזיק הרבה מעמד.

אני מניחה שטוב לי מאד שהוא מנהל את העניינים. משחקת אותה ראש קטן ומקבלת דיווחים שוטפים כשצריך. מתאים לי להיות האישה הקטנה ולא להתעסק עם הדברים החשובים באמת.
הרבה יותר קל לי לחבוש בקלחת: מי אמר מה למי, מי עשה את מי, מי הציע נישואים למי.

דואגת לדברים הקטנים : להכין לו מרק, שלא יגמרו בקבוקי המים והחיתולים, איך אגיע מכאן לשם, להטעין את הבטריות לוויב והתמונה הגדולה? באחריותו.
לא פלא ששוכח את הדברים הקטנים שאני מבקשת.