אושה לנד

הסופ"ש הזה עבר כל כך מהר, כנראה כי היה עמוס בפעילויות.
רובן משפחתיות, המרכזיות גם חברתיות וכולן מלאות בתוכן ילדודסי וקולינרי (שגם הוא היה באופיו ילדודסי: פיצה, ג'חנון,המון במבה לנושי וקרייבינג שלי לקרטיב לימון).

בשישי בבוקר הזמנו את ההורים לארוחת בוקר לרגל יום נישואיהם והרווחנו מלן תלפים בגדי קייץ לנוש. בצהריים נסענו להורים השניים ובבוקר ערכנו פיקניק (לא על האש) באשדוד עם כל שבט החברים, על נשותיהם, טפיהם ובמבהם. סופסוף סיפרתי כמעט לכולם על "מצבי" וההמנון חוזר על עצמו : את לא נראת בכלל. מה שכן קיבלתי את הברכה הכי חכמה : "מאחלת לכם כוחות". אין איחול הולם יותר לדעתי.
בצהריים התנחלנו אצל הוריי ואכלתי תאמינו או לא קרפלך של שבועות.

המזג אויר הזה מבלבל לי את כל החגים. יש אוירה של פסח למרות שעוד דקה פורים ואין לי לא תחפושת וגם לא החלטה סופית לאיזו מסיבה ללכת. אוש אמר שכדאי שנלך להיכן שהאנשים שאנחנו מכירים הולכים.
אז מי עוזר לאושל'ה הלא כל כך קטנה להחליט לאן?
אנחנו רוצים לרקוד, להתפרק אבל גם לפגוש פרצופים מוכרים.


החיפוש אחר הגן התאים טרם הושלם וכבר יצא לי מכל החורים.
נראה לי שחיפוש אולם, בית, שימלה וכו' רק מכין אותנו לכל ההחלטות ההוריות שעתידות לבוא.
רק חבל שאין לי אוויר עבורן.

החלומות בלילה משגעים אותי (תופעה הריונית מוכרת) והם כוללים חרדות הריוניות, פרקים של אבודים ואנשי הכלוב.
למשל השבוע חלמתי שאמא שלי בורחת לארה"ב ועלי להספיק לארוז מהר ולנסוע יחד איתה אבל אין לי ויזה ואני נאלצת להישאר בארץ ולטפל בתינוקות ובאחיי. הפירוש שלי שאני מפחדת מהקושי העתיד לבוא ושלא אזכה (שלא בצדק) בעזרה הכל כך נדרשת.
שלשום חלמתי על הרלי ואתמול חלמתי על נילי ופרלין ועל יכולות הכתיבה שלהן. אולי כי הזנחתי את שלי. מגיע לי.


נ.ב
באמת נדרשת עזרה מסיבתית. לא כל יום אנחנו מזיזים ת'תחת.