אושה לנד

אני גם כאן אתה יודע? אני קימת גם בעולם הזה, לא רק כעלוקה פיננסית עצלנית פרזיטית
אלא אשכרה קיימת כבן אדם
כמישהי שאהבת פעם ודאגת לה והיתה חשובה לך ופינקת אותה ונגעת בה.

לא הכי קשה לי בעולם אבל גם לא לונה פארק, במיוחד לא היום
אני חולה. מותר לי להיות חולה.
ואני עושה כמיטב יכולתי ומבשלת לו ומכבסת לו ומחליפה לו עשר פעמים היום ומנסה לחנך למרות שזורק עלי ז'.

הראש מתפוצץ לי, האף נוזל ואין לי חוש ריח וטעם
וכואב לי ורע לי
ובכל זאת אני משתדלת לעשות מה שיכולה, אם יכולה.

וניסיתי לשמור על החלקים של הקטר
מה לעשות שלאדון דיבורון הוא הגיע קודם?!

אני גם קימת
ואני פה ואפילו חולה ובהריון
ונכון שהוא מדהים וכל דקה פנויה שלך, במיוחד שאתה חוזר הביתה מופנת אליו
אבל אני לא אוויר
אני גם צריכה אהבה ויחס וצומי ומגע ואיכפתיות
או לפחות התחשבות ולא תלונות בקול רם או בלב בפאסיב אגרסיב

נזכרת בראיון של סיל אצל אופרה. אוהב את הילדים אבל היידי באה במקום ראשון.
זה לא אמור להיות ככה? האהבה הראשונית לא חשובה או שאתה לא אוהב אותי יותר?
הבאנו ילדים כדי להעצים את האהבה. לא כדי להחליף אותה.
וזה לא קטע של בילוי זוגי או סקס
זה ענין של ליטוף ומילה טובה
ונשיקה שבאים הביתה
וטלפון במהלך היום
ולא לתת הרגשה שאני לא עושה כלום. כי אני עושה ולא מבקשת צל"ש הרמטכ"ל אבל גם לא תלונות והעמדה לדין.