אושה לנד

אז בסוף נפל הפור ונבחרה המסיבה.
היה קשה לצאת בשעה שכזאת, במיוחד כי לא הרגשתי טוב.
קימבנו את הילד בראשון (לקחתי אותו לראשונה ברכבת והיה משעשע שהוא לא הבין מאיפה מגיע הקול של הכרוז).
התחפשתי למלכה (כזאת עם כתר, לא שוט) מצוננת וקטפתי מחמאה מקסימה מהמזמזן הלאומי שהיה הפעם ילד טוב ולא נגע איפה שאסור (כנראה יש לו כבוד לאמהות P-:).
האמת שבתחילה כמעט נכנסנו למקום הלא נכון כי הסתבר שהחליפו ועשו לדעתנו בשכל.
המקום החדש פשוט מעולה ומתאים. פיזזתי לי ברחבה עם חבילת ניר טואלט ביד ולמרות האף הנוזל הרגשתי טוב עם עצמי (כנראה כי יכולתי לתרץ את הבטן ולהתעלם מהשומנים).

היו בהחלט כמה פרצופים מוכרים אבל בשבילי זה כבר לא העיקר. אני בקושי בקשר עם מישהו מפה ועם רוב האנשים המוכרים אני מחליפה "שלום שלום" ונשיבוקים. בילוי ממשי עם חברים אינו שייך לג'אנר הזה מבחינתי ואני מסתפקת בריקוד עם בן זוגי. העיקר שהוחלף נשיבוקי עם ילדת המומולדת ואף זכיתי להציץ בדמות מיתולוגית (ואף יותר ממנה וממעשיה שהלכתי לעשות PP בפעם המאה באותו הערב).

עוד דבר שנעדר הפעם מבחינתנו הוא החרמנות הגוהה והאקשן שבה בעקבותיה.
שחנינו בבית אוש שאל היכן אותם ימים שעוד ברכב התחלנו לתקתק עניינים.
מצטערת : אני חולה
עייפה
ובהריון.

המשך הסופ"ש לא היה טוב יותר (מבחינת שלושת התירוצים).
התנחלנו אצל הוריו ואני רק מרגישה גרוע יותר.
זו פעם חמישית או שישית החורף/ההריון הזה שהצינון תוקף אותי ומרגיש לי שהפעם הוא רציני.
הוא רוצה לשבור אותי או את אוש שתכלס הכי סובל כי גם מטפל בקטן וגם הקטן (*גדול*) שלו לא זוכה ממני לטיפול.

לא יודעת מתי נצא שוב למסיבה שכזאת אבל תודה לאייר על ההזמנה החמה.
בהחלט נהננו ושיהיה המון בהצלחה!