אושה לנד

אולי עתה הגיע הרגע לסכם את העשור שלי. קצת מאוחר אבל אופנתי.
העשור הזה מתאפיין בדיכוטומיה מופלאה/אומללה של הצלחה וכשלון
הגשמתי את השאיפה הכי גדולה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי (אהבה + סקס) וכשלתי בחוסר שאיפות.

הצלחה
---------

מצאתי אהבה ועוד איזו אהבה. מצאתי את המכסה שלי, את האדם שאני רוצה להזדקן איתו, זה שעושה לי נעימים בשיער, רטוב בכוס וחם בלב.
נישאתי ברוב פאר והדר, לבשתי שימלה לבנה תפוחה וחשתי כנסיכה מאגדות.
הולדתי צאצאים יפיפיים.
הבאתי הרבה נחת למשפחתי.
אפשר לסמן V : אני בסדר, אני כמו כולם, יש חבר'ה, יש בעל, יש ילדים, יש דירה עם משכנתא.
אני לא אויר כמו בעשור הקודם.
אני לא לבד.
אני נורמלית.

חוויתי סקס.
חוויתי סקס נהדר.
חוויתי סקס שונה.
אני לא נורמלית 😄

כשלון
-------
אני עוד לא יודעת מה אעשה שאהיה גדולה.
עשיתי תואר ששווה ערך לעבודת מקרמה.
פיטרו אותי מ2 העבודות שעבדתי בהן.
אין לי מקצוע ואין עבודה.
אין אופק.


אולי בכלל הייתי צריכה לחוות את העשור הזה במאה אחרת בה מציאת בעל ממשפחה טובה נחשבת להישג הכי גדול.
אבל אנחנו חיים במאה שאתה מה שאתה עושה וכמה שאתה מרוויח.


ומה בעשור הבא?
----------------------
היות וטרם התגבסתי (גנבתי את המושג הזה מהספר "משאלה אחת ימינה" של אשכול נבו. שנות העשרים אמורות להיות שנות הגבס של האדם בו מתגבש אופיו ומצבו של האדם) הרי כל מה שנותר זה לחתור לשם.
הבעיה שאני עוד ילדה חולמנית.
אבל אם כבר לחשוב ולקוות קדימה אז אמן ו:
אמצע עבודה
אמצע מקצוע
אשמח בעבודה ובמקצוע
ארוויח כסף בעבודה ובמקצוע

ילדים בריאים ומאושרים ועוד אחת עוד כמה שנים
נישואים מאושרים
חיי חברה פעילים
וסקס. הרבה הרבה סקס. הרבה סקס טוב. עם יותר מאדם אחד
אבל עם אהבה אחת גדולה.