הוא הודיע שהוא עוזב. כלומר הודיע למנכ"ל, הודיע לכל העולם ואשתו במייל (חודש לפני שעוזב! ואחר כך התפלא למה אנשים פונים אלי בהזמנות) אבל לא לי.
לא כיבד אותי מספיק בשביל לעשות זאת בצורה יפה. אבל נו מילא. היינו מספיק קרובים כדי שאבין לבד (גם קרובים פיזית כי שמעתי את ההודעה שלו למנכ"ל דרך הדלת...)
אוירה לא נעימה במשרד אבל שורדים.
המנכ"ל ביקש ממני לנסות לצמצם עלויות עם חברת הסלולר וכך עשיתי. עדכנתי אותו שלגבי המנוי של הסמנכ"ל ואשתו אין לי מה לעשות בגלל שהוא כבר לא ברשותינו.
הסמנכ"ל קיבל חום שנודע למנכ"ל. מה אני צריכה לשמור את זה בסוד?!
המנכ"ל פנה אלי בהצעה במסדרון - להרחיב לי את המישרה בתמורה לעליה במשכורת. הסמנכ"ל התפלץ. שוב חושב שזוממים מזימות מאחורי גבו.
כשיצא באותו היום העיר איזו הערה מטומטמת שהראתה כמה הוא קטן.
חשבתי על ההצעה בסופ"ש והסכמתי. האמת זה לא ממש משנה. העלאה זה נחמד אבל משכורת בסיסית אין!
כל חודש מקבלים באיחור. את המשכורת של אוקטובר טרם קיבלתי.
גם קשה לי לעבוד עם המנכ"ל אבל זה מה שיש. לא מוצאת עבודה אחרת. מנסה לשרוד את התקופה הזו.
ובין כל אי היציבות הכלכלית הסמנכ"ל שוב עושה לי רגשי.
מסרב לדבר איתי. משחק אותה הארד-טו-גט ואני מנסה להבליג אבל בפנים זה כואב.
ישבנו לשיחת חפיפה עם המחליף שלו ועוד אחד מהעובדים והתחננתי שיסכים לדבר איתי באופן אישי.
הבנתי שהוא נוטר טינה אלוהים יודע על מה אבל לפחות שיתן לי את ההמלצה שהבטיח לי.
צעקתי ושוב בכיתי - רציתי לדבר!
"אין לי מה לדבר איתך, לא כולם חייבים לאהוב את כולם, אני כבר לא מעונין ביחסים חבריים"
המשפטים האלו פגעו בי עמוק בבטן.
שוב הוא כועס? על מה עכשיו? שוב הוא אוכל סרטים?
אמר שזה לא קשור למה שהיה אז?
אז מה? מה עכשיו? שונאת שאין לי תשובות!
זה כן משהו אישי? זה כי סרבתי לו? זה בגלל שהוא עוזב ואני נשארת?!
אני אמורה להתפטר ולהישאר בבית בלי דמי אבטלה בגללו?!
הבוס החדש היה עד להתנהגות המחפירה שלו. הוא גם לא קיבל ממנו ויברציות טובות.
לא מעביר לו את הכל על הצד הטוב ביותר. מתנהג כמו עובד ממורמר שפיטרו אותו ולא כאחד שהחליט לפרק שותפות.
מול הבוס החדש הוא מזלזל בי "יש לך עבודה בכלל? לגלוש בכלוב זו לא עבודה, אני שלחתי לך את המחירון" (כשמיליון אחוז לא שלח).
הבוס החדש אמר לי שהוא מגבה את העובדים שלו בניגוד...
הוא שורף את עצמו. עכשיו המון דברים צצים החוצה.
לקוחות שמתלוננים עליו. לכלוכים רצים... ואני רק במיקרה נתקלת בהם בקטנה.
שברתי את השתיקה שלי. היום אני מספרת את מה שביקש שאשמור לעצמי ומה אני מגלה? שרק אני ידעתי על נסיון גנבת החברה שלו?
מה פתאם! סיפר ללקוחות, סיפר לספקים, סיפר לעובדים! והעיקר האשים אותי בבגידה! חצוף!!!
סיימנו את אותה שיחה לפני שבוע בהבטחה שאני יכולה לתת את השם שלו כממליץ.
בינתיים שלחתי לו אתמול בלילה את מכתב ההמלצה. היום כביכול יומו האחרון ורציתי שיחתום לי כמו שהבטיח לי במשך חודשים.
תפסתי אותו שניה לפני שעזב וביקשתי ממנו שיחתום.
הוא לא היה מוכן לעשות זאת. מוכן שאתן את שמו אבל שלא יהיה חתום.
נתן תירות מצוץ "אני כבר חודש לא הבוס שלך, המנכ"ל צריך לחתום על זה". המנכ"ל לא יודע שאני מחפשת! אין לי המלצות קודמות וכל כך סמכתי על שלו!
פשוט מנוול ! אתם יודעים מה? עדיף שכך! בטח אם היו מתקשרים אליו היה מלכלך עלי! לא רצה לחתום כי זה לא יסתדר עם ביקורת שלילית.
באמת שכך עדיף. לא צריכה לא אותו ולא את ההמלצה שלו.
לא את החברות שלו ולא את הצומי שלו.
ואמרה לי חברה שלי, זו שהיתה איתו לפני שנות דור שהוא מניאק שכזה. איך ניסה להרוס לה את הקשר שלה עם זה שלימים יהיה בעלה.
אחד שגדל עם כפית זהב בפה ובוכה "אכלו לי שתו לי" שנלקח ממנו הצעצוע.
אם יקרה הנס והחברה תצליח ולא תפשוט רגל הוא יתמוטט.
האמת לא מענין אותי. לא מוכנה שישפילו אותי. שיעשו עלי מניפולציות רגשיות.
עכשיו כשאני לא צריכה אותו יש לי עליו הרבה יותר ממה שיש לו עלי.
אבל אני לא כותבת בשביל לנקום.
כותבת כדי להתנקות.
יתכן וקורא את זה ויתכן ולא.
כותבת בשביל עצמי.
אני שלמה עם עצמי -
לא בגדתי
לא שיקרתי
לא חיבלתי
לא הפעלתי מניפולציות
לא רימיתי
לא הלשנתי
רק סרבתי.. סרבתי להתפטר וסרבתי להישלט על ידו.
לפני 12 שנים. 28 בנובמבר 2011 בשעה 19:08
