זה לא פשוט העסק הזה. אני יודעת שבמקומותינו זה ענין שבשיגרה.
מונוגמיה היא מילה גסה אבל תכלס רוב האנשים, "הנורמלים", אלה שלא פה ירימו גבה ויגידו אוי ואבוי, שלא תעזו, למה לכם להסתכן ככה? איך אתם יכולים?!
החלטנו שאנחנו כן יכולים. שאנחנו מיקרה מיוחד של בתול פגש בתולה לפני שנים רבות רבות ומאז אנחנו ביחד באושר ובקינק וכדי שהפנטזיה, הרעב והסקרנות לא יפרידו בינינו אנחנו רוצים לממש. ביחד.
זה לא היה פשוט למרות שרציתי שיהיה כזה, לא אצלי לפחות אבל אני לא רוצה להתמקד בזה.
יש פה שכותבים מהקרביים, כותבים את המציאות כפי שהיא. הייתי רוצה לחשוב שאני אחת מהם.
אבל הפעם בא לי ליפות המציאות ע"י החסרה. החסרת הקשיים.
כי מבחינתי זו חוויה של (אולי) פעם בחיים ואני רוצה לחוות אותה עד תום. אני רוצה להיות באקסטות ובעננים ולרוץ לספר לחבר'ה.
כי נהנתי. מאד מאד מאד ואני רוצה לספר לכם מדוע. לספר לי עצמי שתיקרא זאת בעתיד.
אבל קודם כל : עד כמה אתן מחוברות לגבר שלכם? אני למדתי על עצמי שמעדיפה להיות מבואסת מאשר הוא יהיה, מעדיפה שיכאב לי מאשר לו. הכאב שלו נראה לי גדול יותר, מכביד יותר.
לא שאני קדושה מעונה. בדיוק ההפך. אני אגואיסטית ששקועה בעצמי.
הוא אפילו האשים אותי שאני לא הייתי בסדר.
בראש ובלב אני תמיד איתו. חשבתי שגם פיסית. מסתבר שלא.
התנצלתי. הסברתי את עצמי. כולי תיקווה שקיבל את זה. שיכול להחליק הלאה.
אני לא ידעת מה יהיה בעתיד. אם יהיה בעתיד. באיזה קונסטלציה, עם איזה תוכן.
כרגע אני נהנת מההווה. מנסה לפחות ולשם כך כל הנ"ל :
התלבטתי מה ללבוש. הוא הציע מחוך בטן עם חזיה, מיני ללא תחתונים.
השתפנתי. התלבשתי בצורה "מהוגנת" (מיני, חוטיני, חולצה עם מחשוף נדיב, ירכונים ועקבים חדשים).
הוא שיתף אותם בהשתפנות שלי ולכן נאלצתי לדגמן את הלוק המקורי ללא "מאחורי הקלעים".
אני יענו מתביישת. אור חזק בסלון. "ידים למעלה" *הוא* אומר והמחוך נושר לו.
תכלס בעלי צדק מה משנה הבגדים אם הם תיכף יורדים?
בעלי משכיב אותי עירומה על הריצפה (תחת שמיכה כי בלי זה לא ssc). מטפטף שעווה על כל גופי.
מהר מאד היא גם מצטרפת. מרגישה גוף עירום וחם לידי כי לראות איני יכולה. עיני מכוסות וכל טפטוף של הנר וכל הצלפה של שוט באים לי בהפתעה. *הוא* מעמיד אותי, מכופפת על הכורסה מצליף ומספינק, צובט ומכאיב. עיני מכוסות ואני שומעת את זעקותיה. היא חווה טיפול דומה. מצמיד לי לכוס כנראה וויב קטן ורוטט. מצווה לשמור עליו. אם יפול העונש כבד מידי. שוט הגומי הזה בהחלט עושה את העבודה ואני שומרת שלא לפתוח את הרגליים, גם תוך כדי עינויים רבים.
לפני או אחרי (כבר לא זוכרת לו"ז מדויק) מקבלת שיעור קצר ופורה בצביטת פטמות. מסתבר שלא עשיתי זאת נכון ואני לא עד כדי כך חלשלושה.
אני שומעת אותם. שומעת את הגניחות, את התחינות. יודעת מה עושה לה שמביא אותה לכזה מצב.
טוב משמע אוזניים ממראה עיניים. זה בהחלט מקל.
אבל אני בהחלט לא מקופחת. *הוא* משכיב אותי על הספה השניה ומזיין אותי באצבעות שלו. מרגישה את הרטיבות שלי. זו בהחלט סיטואציה זנותית ולא האחרונה להערב.
הבנתי שסיימו וצופים בי. אין מצב לגמור עם קהל. אני גם יכולה להחזיק כך שעות. הגיע הזמן לשלב ב'.
ידעתי שהוא יגיע כי הגברים סיכמו עליו מראש. כל היום מסתובבת עם פרפרים. זה סוג של אובדן בתולים שני עבורי. אך יהיה? מה יהיה? איך ירגיש לי זין אחר? ניסיתי לדחוק לפינה את כל הסרטים האפשריים, אלו שבעלי המציאותי חשב עליהם. אני לא חושבת שאני בחורה בלתי שקולה. אולי רק יותר קלילה ו"קלה". לשם החוויה מוכנה להתנסות בהרבה. פחות לדאוג להשלכות. ואחר כך לשלם עליהם... אבל אני סוטה. סיכמנו שזה החלק הקל בלבד.
*הוא* מוביל אותי לחדר, דרך כיסוי העיניים יודעת שהאור דלוק וזה אור קר לבן ואכזרי. טוב שסגר ועמעם. התחיל לגעת בי, אני רוצה להגיע כבר לדבר האמיתי אבל רק שנינו לבד? זה לא טוב... תוך דקותיים הם מצטרפים לחגיגה והוקל לי.
הוא חודר אלי ואני לא ממש קולטת. כאילו זה קורה למישהי אחרת אבל האסימון יורד ואני משתפת פעולה בהתלהבות. גם כיסוי העיניים יורד וזה הלם. לראות מעליך לראשונה, גבר אחר, חיוך אחר,
להרגיש גוף אחר. ברור לכם שלא משנה איך אתאר את זה מישהו יתבאס אז בוא נסכם שאני כותבת את האמת לאמיתה : הענין עצמו אם אתן מבינים למה אני מתכוונת מרגיש אותו דבר, הכל מסביב מרגיש אחרת. כי זה מגע אחר, קצב אחר וגם אני אחרת. לא יכולה להיות משוחררת לחלוטין.
אבל זה אחר טוב. ונהנתי מאד מאד מאד. מהכל. ותודה מאד מאד מאד ומצד שני: אין כמו בבית:-)
אגו גברי זה דבר שברירי. אני דורכת על ביצים כאן. מקווה שיצאתי בסדר...
שהעיניים פקוחות לרווחה אני יכולה להסיט את מבטי לשמאלי ולצפות בהם. עפות לי מלא דאגות בראש:
איך בעלי מרגיש? טוב לו? טוב לה? היא בסדר שבעלה איתי? בעלי בסדר שאני איתו? איך *הוא*? מוזר לו שאשתו עם אחר? דאגות דאגות דאגות. למרות שנראה שאני הכי שקועה ונהנתנית ומצפצפת על העולם.
הם הפסיקו אז גם אנחנו. התחילו איתי עבודה ידנית. שלושתם. כמו שרמוטה אמיתית באמצע המיטה ושלושה חוגגים עלי. יותר נכון אני חוגגת... מרגישה מגע של אישה לראשונה וגומרת. עבדו עלי הרבה ובסוף היא מצליחה 😄 לפעמים נראה שהכל היה הרבה יותר פשוט רק עם נשים...
מצד שני לא. אני צריכה את הדבר האמיתי בין רגלי. מטפסת על בעלי וגומרת.
ולקינוח? ההיטאצ'י כמובן. מסכנים. לא יודעים לאן נפלו עם נימפומנית שכמותי. אני באקסטזה שלי.
*הוא* רוצה שאגמור רק עם אישור אבל בסוף מתייאש ממני. והיא עושה זאת שוב שמשחקת איתי, צובטת ואני גומרת. אני רוצה עוד פעם. לחוות *אותו*. כאן כנראה עקב האכילס הסתתר.
גם לה מגיע ההיטאצ'י ולי שני גברים, בכוס ובפה.
מי שלא מגיע להם יחס שכזה הם הגברים כי הם רק "לפנק לפנק לפנק" ואנחנו מתפנקות וגומרות.
הם לא. אומרים שמיניות נשים זה דבר מסובך. לדעתי דווקא האינסטלציה הגברית בעייתית שבעתיים,
אולי לא פיסית אבל נפשית? אללא איסתור.
זה הזמן להתלבש. להיפרד. הבייביסיטר כבר מחכה.
לי מחכה על הספה בעל אוהב שאולי מרגיש פחות אהוב.
לא יודעת למה לא בטוח באהבה שלי אליו. אני מנסה להראות אותה בכל דרך שאני יודעת.
וכמה שאני אומרת ומראה וכותבת שאני אוהבת אותו כאדם וכגבר ןכבעל וכאבא וכחבר וכמאהב וכשולט,
וכמה שאני טוענת שהוא מזיין מדהים ומסשן מדהים הוא חושב שאני מייפה את המציאות.
ואני לא. אולי אני זו שלא הכי משהו שבעולם?
אני יודעת שזה לא נכון והוא אוהב אותי ואוהב לזיין אותי. ב3 בלילה בלי שום לחץ וקהל לא היתה שום בעיה.
ואם התנהגתי לא כשורה אני מתנצלת ומודה על האפשרות ועל הפרגון.
זה לא פשוט.
אבל זה היה כייף
וזו אני האמיתית. שרמוטה.
אנא קבל אותי כפי שאני. אני עושה את כל המעשים לקבל אותך כמו שאתה.
לא עושה ולא אעשה דבר שלא מוסכם ולא מאושר על ידך.
כי אין כמו בבית.
