הייתי בת שש או שבע אצלי בבית, חבורה של ילדים, בנים ובנות בגילאים שלי +-.
משועממים ומדסקסים במה לשחק.
קפצתי "אני יודעת!" איך שיצאו לי מילים מהפה התחרטתי. הרעיון שלי היה לא ישים בעליל.
סרבתי לחשוף אותו מול כולם (עד היום אני מתבישת שחשבתי על זה וניסיתי להדחיק במעמקי מוחי את הזכרון).
לאחר שיכנועים רבים (תמיד הייתי קלה לשכנוע) למרות שהתביישתי נורא, לחשתי באוזנה של חברתי שמצידה מייד פלטה אותו לאזני כולם.
"בואו נתפשט ונתנשק ונתחבק..."
אני בטוחה שהם צחקו ואני התעקשתי בתוקף שזה לא הרעיון שלי ובכלל אמרתי לה משהו אחר.
אני לא זוכרת מה עשינו לבסוף, אבל בטוח שזה לא כלל עירום.
אני נזכרת בזה ולא מתפלאת על עצמי. תמיד הייתי מאד מינית. גם בתור ילדה.
תמיד התעסקתי במין ובעירום ובבנים.
צחוק הגורל שמחשבות לחוד ומעשים לחוד
הרי נשארתי בתולה (שלא באשמתי) עד גיל מאוחר.
על מין קבוצתי בכלל אין מה לדבר אבל הדמיון עובד שעות נוספות.
התחלתי לחוות בגיל מאוחר והגעתי למקומות שרוב הנשים אפילו לא חולמות עליהם.
מי יודע לאן עוד אגיע (נגיע - תמיד כזוג כי זה הכי בטוח והכי נכון לנו. שרמוטה פוריטנית).
