כבר לא מכירה את עצמי יותר.
השתנתי. לרעה.
אין לי תאבון, ירדה לי הקיבולת
אין לי חשק לראות טלויזיה - כבר פיספסתי 3 הבית הלבן ו2 אנטומיה של גרייס - ומלא פרקים של השיר שלנו.
טלויזיה היתה חלק כל כך גדול מהחיים שלי. גם אוכל.
לא בא לי לראות סרטים. לא בא לי לראות אקס פיילס!
חושבת רק על סקס.
סקס וסקס וסקס
כמו כלבה מיוחמת.
אבל אני לא רק כלה מיוחמת. אני כלבה בוגדנית.
החשק לאכול יחזור - לצערי...
גם לראות טלויזיה יתחשק לי שוב, ובטוח שגם אקס פיילס...
אבל כלבה בוגדנית אני תמיד אשאר.
כלבה עם אדון טוב מידי.
איפה הוא מוצא את הכח לסלוח לי?
דיברנו אתמול הרבה. בכינו הרבה. גם עשינו אהבה.
הוא לא מפסיק להפתיע אותי. בחכמה, ברגישות, בטוב הלב.
זה לא מגיע לי.
למה אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור? לא לפני הבגידה. לפני הבדס"מ
מאיפה נחתה עלי הצרה הזו?!
ולמה זקוקה כל כך לתשומת לב גברית כדי להרגיש מושכת?
יש לי זיכרון מארגז החול בגן חובה שאני בונה בחול עם הבנים - רק בשביל תשומת לב.
כבר אז היו לי 2 בחורים...
ובחטיבה הייתי מוקפת בנים. ואהבתי את זה למרות שהם לא ניסו יותר מידי...
כנראה לא הייתי מספיק אטרקטיבית .
גם היום אני מוקפת בחורים בעבודה. אני אטרקטיבית עוד פחות... אז מדברת חופשי, כמו אחד מהחברה, אולי עושה קצת טיזינג (בדרך החנונית שלי...)
אני לא אחת שמתחילים איתה ברחוב.
קל לי במחשב - ככה הכרתי את בעלי.
עד כדי כך היה חשוב לי להרגיש נאהבת? נחשקת? נשלטת?
הוא אוהב אותי. הוא חושק בי. הוא שולט בי.
ואני הולכת והורסת הכל.
כח הרצון שלי שואף לאפס.
הטיפשות שלי מרקיעה שחקים.
הרע שלי חוצה גבולות.
אבל הוא איתי. עדיין.
טבעת הנישואין עדין אומרת משהו - הוא נשבע לי אמונים ולא מתכוון להפר את זה.
אני הפרתי את האמון שלו, למרות הטבעת...
ממשיכים מכאן הלאה. מסתכלים קדימה.
הוא מרגיש הקלה מסוימת.
אני מרגישה מועקה נוראית - אבל מגיע לי. זהו עונשי.
