אושה לנד

מראש אני מודיעה : אין בכוונתי לשפוט, לקלס, להוכיח, להאשים אף אחד!
יש משפט באנגלית : מי שחי בבית מזכוכית שלא יזרוק אבנים...
והמבין יבין...

אבל מה שאני רוצה לדעת זה מתי יתחילו להבין כאן, בעיקר גברים, שבגידה היא בגידה היא בגידה?!
כולם מתרצים פה - זה בסדר לבגוד אם לא מקבלים מה שרוצים, אם לא אוהבים, אם אוהבים רק אהבה ונילית, אם אנחנו זקוקים ליותר...

בולשיט!!!

זה בכלל לא משנה! אם הצרכים שלך לא מסופקים ע"י האישה, אם יש לך כלבה בצד שאיתה אתה עושה דברים שונים לחלוטין מאשר עם האישה הונילית שלך - זו עדין בגידה!

מנסים לשכנע אותי:
הוא לא באמת דום...
הוא לא יכול לספק לך את כל הצרכים המיניים...
בואי תחווי שליטה אמיתית..
במקום לנדנד לו תחווי קצת מהצד - זה רק יעשה לשניכם טוב..
זו רק פגישה, רק שיחת טלפון, רק מסנג'ר...
ואני כמו טיפשה קונה את הכל!

אז עזרו לי! בבקשה!
כל אותן בחורות נחמדות שכותבות לי - איזה בעל מקסים יש לך, כל הכבוד שהוא מסכים ללכת איתך בדרך הזאת, אלו חיי נישואין ומין מדהימים יש לכם - עזרו לי! זקוקה לחזוקים!
אני צריכה קצת שפיות. לשמוע מאנשים ללא אינטרסים.

בעלי שאל אותי אם אני באמת תמימה? כנראה שלא...
אני פשוט פגיעה וניתנת בקלות להשפעה
או סתם רעה - זה הרי לא פייר להאשים אחרים על הטעויות שלי.
אני בן אדם בוגר וידעתי היטב מה אני עושה.

המילה בגידה הבהבה לי בראש מההתחלה.
כבר היה שרשור על זה בפורום... וקיבלתי תגובות של "אין ברירה אלא..."
ובהתחלה סרבתי לשמוע לזה. אחר כך התחלתי להבין. בהמשך חשבתי על האפשרות
ובסוף התחלתי לבצע...

אני עדין חלשה. עדין מפחדת להתפתות.
המחשבה המנדנדת הזו בראש שאולי אין סיכוי שיתגלה כדום אמיתי כואבת לי.
אבל יש עדויות לכאן ולכאן.
וגם אם לא - לא עדיף בעל ונילי עם פצפוצים מאשר בגידה?
לא עדיף בעל אוהב שמסשן אותי מידי פעם מאשר גירושין?

לא רוצה לסכן אותנו.
אוהבת אותו מידי.