חזרתי לפני חמש דקות ממסיבת הרווקות הוניליות. מחכה לאושאוש שיביא לי אוכל מאמא שלו.
אני כל כך עצובה. היה כל כך רע.
מראש לא רציתי לנסוע. ידעתי שיהיה ככה יבש אבל זו מסיבת של החברה הכי טובה שלי, או כך לפחות חשבתי...
סה"כ היה בסדר. הן נחמדות, אני מכירה את כולן. אבל פשוט היה יבש עד שהתחלתי עם הסיפורים שלי ואני כל כך מצטערת על זה. בא לי למות מבושה. לא יודעת איפה לקבור את עצמי.
בדרך ישבתי עם חברה שלה, אחלה בחורה, ראש פתוח, עם ניסיון אז דיסקסנו לנו עניינים. היא באמת היתה בסדר אז זה נתן לי מוטיבציה כן לשתף.
הענין הוא שמראש אני שאלתי את בעלת המסיבה אם זה בסדר כי ממש חששתי מזה והיא הרגיעה אותי ואמרה שזה דווקא נורא מתאים למסיבת רווקות ושאני אחייה קצת את העניינים.
בג'קוזי התחלתי לברבר קצת. להסביר להן מה זה בדס"מ ואחרי חגיגת השוקולד ישבנו עם משחקי אלכוהול והיה אמור להיות ערב מהנה במיוחד.
אבל - לא... לא אצל חבורת יבשות חסרות ניסיון או אפילו רצון.
בקושי שתו. החזרתי הביתה בקבוקים מלאים. יבשות כבר אמרתי?
האוירה היתה מתאימה לכך אז המשכתי לברבר. סיפרתי להן שעשיתי מין אנאלי, שאני מזוכיסטית, שאני רוצה לצרף אלינו בחורה, שאוש הוא אדוני וכו'
אולי הלכתי רחוק מידי?
"החגיגה" נגמרה מוקדם והן התישבו לראות סרט ואני עליתי למעלה לישון.
שסיימו עלו והתחילו להתארגן לשינה והיה ויכוח מי תישן לידי.
מן הסתם הן חשבו שאני ישנה וכמה הערות מגעילות עפו בחלל האויר - גם מהחברה הכי טובה שלי כביכול.
הרגשתי כל כך מושפלת. המשכתי להעמיד פני ישנה ואין להן מושג ששמעתי.
לא רציתי לפוצץ את המסיבה ואני גם לא מתכוונת לדבר איתה על זה, בטח שלא לפני החתונה שלה.
היום הייתי קצת מדוכאת והן לא יודעות למה. גם השלומיאליות שלי הרימה את ראשה המכוער ונפלתי באמצע טיול רגלי.
כואב לי נורא וחזרתי לבד. מענין אם הן ריכלו עלי מאחורי הגב שהיא דווקא אוהבת כאב...
כבר הייתי במסיבות רווקות בעבר. אירגנתי את של גיסתי לפני שנה והיה מדהים! מלא צחוקים, סיפורים, אחווה נשית ולא דיבורים על גידול ילדים ולידות. פשוט יבשות!
איך שהכל משתנה בשנה...
במסיבה של גיסתי חברה שלה סיפרה לנו שהיא וחבר של משתעשעים עם קשירות וכו' וזה נשמע לי כל כך מוזר (ומגרה). הייתי בשוק איך היא לא מתביישת לספר.
כנראה הייתי צריכה לזכור את זה היטב ולדעת שוניליות תגבנה בתדהמה - במיוחד שמדובר בסיפורים על קצת יותר מקשירות...
עוד מעט אושיניהו יחזור וינחם אותי.
חייבת ללמוד לסגור את הפה הגדול שלי.
מרגישה כל כך נורא. כל כך מבויישת. כבר לא כל כך נח לי בחברת ונילים. מרגישה פה בבית.
רוצה להכיר עוד, לחזק קשרים. להיות עם אנשים כמוני. עם אנשים שאוהבים ומעריכים אותי.
לפני 17 שנים. 23 בדצמבר 2006 בשעה 15:30