אני לא אישה של בוקר. לוקח לי זמן להתאושש, להיפטר מהגראמפיות של העוררות בטרם עת
אבל אני רציתי. אני ביקשתי.
כבר זמן רב לא הינו ביחד בדסמית ויש בי משהו שמתגעגע . מתגעגע לסטיות, לקינק, לאקשן.
היה לנו סקס משובח השבוע, גם כמה שעות לפני כן שהוא שיחק בי מאחור והראש שלי (אפרופו מעצבת השליטה מהפוסט הקודם) עף לסצנה מקבילה. אני עליו, אבל לא רק. אנחנו במקום אחר, מסיבתי משהו. אני כמובן בגוף אחר אולי אפילו במהות אחרת, מתפקדת כבובת מין לראווה ונותנת לו לבצע פעולות מגונות בגופי מול ובעזרת אחרים.
אבל לענינינו, אני לא אישה של בוקר אבל אני רציתי. אני ביקשתי
והסימניה (שוב מהפוסט הקודם) מזכירה לי שאנחנו באותו הדף.
הוא מכין את כל הציוד על שידת חדר השינה. שלל שוטים, חבלים, ואזיקים עומדים לרשותינו אך כיסויי העיניים אינם בנמצא.
אילתר עם איזה סמרטוטון ורוד עם שוונצים מעצבנים שמצאתי פעם ברחוב (אל דאגה. עבר כביסה) וקשר סביב עיניי.
אני שוכבת על גבי, רגליי וידיי קשורות למיטה. חבל נכרך סביב האגן שלי פותח לראווה את מה שצריך ואם זה לא מספיק הוא משתמש בידיו כדי שלא אסתיר דבר. מצמיד אלי את ההיטאצ'י האימתני ומצהיר שהיום הוא לא מוותר לי.
מנענעת את גופי, מתמסרת לרטט עד שאיני יכולה עוד והוא מפסיק. לא בגללי. בגלל שיש לו תוכניות אחרות.
אני הכלבה שלו היום והוא מתכוון להוכיח לי את זה. מעביר על גופי את גלגל הכאב ומשתמש בנבחרת השוטים שלו.
ואז מפסיק ופונה אלי בשאלה עם טון של בעל, לא של דום - הכל בסדר?
אני לא בענין, כך הוא חושב.
אני לא אדם של בוקר. אבל אני האדם שלו.
אני אולי לא ממש נשלטת? אני מעצבת שליטה.
והוא הבמאי של הסשן והוראת הבימוי הבאה שלו היא שאתהפך.
הדברים שהוא עשה לי...
עם השוטים
עם ההיטאצ'י
עם הדילדו,
עם הידיים שלו, עם הז' שלו...
וביחד.
הוא לא צחק. התכוון למה שאמר בתחילה. הוא לא מוותר לי.
בשילוב מושלם של רטט חשמלי ואיברים קשים הוא גורם לי לגמור שוב ושוב ושוב.
ושחדלו הפמפום והרטט אני חווה (קורה לי הרבה לאחרונה) גמירת פאנטום.
הוא מזיין את שדיי אבל אני למטה מתכווצת.
הוא מכריז שעבד קשה. שהיה קשה. לא רק פיזית.
שנראה היה בהתחלה שאני לא בענין.
אני לא אדם של בוקר. אני האדם שלו.
