אושה לנד

אני אמורה לכתוב משהו לא?

הרי משהו נגמר, בצורה כל כך מכוערת.

נכתבו מילים מזעזעות. עוברות לי בראש מליון תשובות, מחשבות, דעות ורגשות אבל מחליטה שלא.

לא לתת להם במה אצלי בלב.

מורידה את המסך ובוחרת להתמודד אחרת. להתמודד איך שהייתי אמורה כבר לפני שנים.

אני בטון. אף אחד לא יכול עלי.

אף אחד לא ישפיל אותי.

אני מתנה . אני שווה.

יכולה לכתוב מגילה אבל בוחרת בעצמאות. הלב שלי נתון למי שראוי לכך. 

הבושה אינה שלי. לא חטאתי לא פשעתי. רק טעיתי. בחרתי גרוע.

חסמתי פה ושם. כדי שלא אראה ואאלץ להתמודד. לא רוצה להתפלש שוב במילה הכתובה . מספיק הפקפוק העצמי שטף אותי לרגע.

יש הכחשה

כעס

אובדן

עצב

אבל

בשביל מה? בשביל מי?

שומרת את הגידופים לעצמי

לא מכבודי

אני שווה. אני טובה. אני נאהבת.