לא תכננתי, לא חשבתי
אבל סדום בשני ששלישי חופש זה שוס רציני. אפילו לא בדקתי מי מגיע (והגיעו!)
הזדמנות בשבילו לדגום את החולצה החדשה לברלין. הזדמנות בשבילי ללבוש פוקסיה ולעוף על עצמי.
אמנם נעלי ליידי קומפורט אבל ליידי.
סופיסטיכוסית קראו לי היום. קונה.
הגענו. דיברנו. דיברנו. דיברנו.
אני אוהבת שיש עם מי לדבר!
ועל מה ובווליום סביר. אין על סדום.
אבל כמה אפשר לדבר?!
עת לשחק.
ולחדש. אנסה לתאר כדי לזכור את האימג' השווה הזה בראש. חבל שאי אפשר היה לצלם.
במה עגולה, מוט חשפנות
ושנינו (אנוכי ועלם צעיר, ממתק אמיתי) נקשרים זה לזו. פנים מול פנים. ידיי הקשורות עוטפות אותו מלמעלה כמו בריקוד סלואו של כיתה ו'
וידיו? אני מקבלת הוראה ומתפדחת לציית. אין ברירה.
"הוא נתן לי משימה" אני לוחשת לממתק
"לבקש ממך... שהידיים... יהיו על החזה שלי..."
והוא מציית בשמחה.
שדיים חשופים וידיים גבריות אוחזות אותן לאורך כל הסשן.
והתחת?
החצאית איננה. בגד הגוף מוסט והגבר שלי מתופף ומצליף
שוטים, קיינים, מחבטים
גלגל כאב על כל גופי
נשיקה רטובה
אצבעות בתוכי
קרח על גופי
ואני עפה עפה עפה
והממתק? מהעבר השני מקבל טיפול דומה מהסגולה (הפעם באדום) שאני כל כך אוהבת
סשן משותף. משולב. מקורי .
תענוג.
