אני לא רוחניקית.
לא מאמינה באל. לא בכשפים.
לא בכזבים.
לא בגלגולים ולא בשידורים.
אין לי חוש שישי ולא ראית הנולד
אבל אני יודעת מתי בא למישהו עלי.
ומתי לא.
הבעיה מתחילה כשאני יודעת שלא אבל מתעלמת מכך.
ומתעקשת לנסות ולגשש ולהתחבר.
ונכוותי בענק.
ומי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים
אז אני נזהרת גם מחברות.
לא פותחת את הלב ולא נותנת את כל כולי לכל אחת.
מזהה את מי שמדליקה אותי וכמה שהיא מסכנת אותי.
הפכתי לביץ' קרה. כי חוששת להיפגע.
וכשרוצים בי אני מתנהגת כמופתעת.
ואלה שרוצים בי אינם רלוונטים.
אני בררנית מידי יחסית לאחת שנראת כמוני. לאחת במצבי.
אבל לא בא לי לפתוח רגלים לכל אחד. רוצה לעוף. מגיע לי לעוף.
יום אחד אקום ואנער את התחת הגדול שלי ואצא לציד.
בינתיים מחמיא שרוצים בי, אלו שאיני רוצה ואלו שהן לא מאפשרות להם.
לא צריך בשביל זה חוש שישי.
רק הגיון בריא ומספיק שעות צפיה בקומדיות רומנטיות.